הקדמה

הקשר העמוק בין עם ישראל לבין אבינו שבשמים בא לידי ביטוי יומיומי בעבודת המקדש. לא אנדרטה דוממת הוא המקדש ולא מוזיאון קר ומנוכר, אלא בית עבודה ותפילה. בית שבו עם ישראל כולו שותף פעיל, ומגיע, ומעורב, ומתחבר דרך עבודת הקודש בחיבור העמוק ביותר אל הקב"ה, חיבור מלא אהבה וכמיהה – דווקא דרך העולם שלנו.
והואיל והעולם שלנו הוא לא רק עולם של דיבורים אלא גם עולם של מעשים, של עבודה עם מחשבה, דיבור, ומעשה, של עבודה עם חי, צומח ודומם, לכן גם בעבודת המקדש, כל ההיבטים של חיינו באים לידי ביטוי, וכל חמשת החושים.
סדר עבודת המקדש נמצא במסכת תמיד ובמסכת יומא, ונפסק להלכה ברמב"ם בהלכות תמידין ומוספין, כפי שנפרט בהמשך. עבודת המקדש מבטאת את הקשר שלנו, כאומה בכללותה, אל הקב"ה, קשר של בנים על אביהם. 24 משמרות הכהנים והלוויים, ביחד עם 24 המעמדות, מקיפים את כל עם ישראל.
וכך תיקנו הנביאים, שיהיו הכהנים, הלוויים, ושאר ישראל, מחולקים כל קבוצה ל-24 משמרות, שבתורה מגיעה למקדש ועושה את עבודתה: הכהנים, לעבודת ההיכל והמזבח, הלוויים, לתפקידיהם השונים, והישראלים, לייצוג כל עם ישראל בעת הקרבת קרבן התמיד. מבין הקבוצה של הישראלים, היו שולחים נציגים צדיקים ויראי שמים, להיות עומדים על הקרבנות, כנציגיהם ונציגי העם, ושאר בני אותו מעמד, היו מתפללים ומתענים בעריהם, ועושים את אותו שבוע להיות שבוע של התעלות רוחנית וקרבה להקב"ה.
כך החיים כולם, היו סובבים סביב הקשר עם הקב"ה, דרך עבודת המקדש.
בפרק זה נרצה בע"ה לפרט את סדר היום בבית המקדש מדי יום ביומו, כאשר בשבתות, ראשי חודשים וחגים היו גם מוספי היום, ועבודות מיוחדות לכל חג ומועד, כפי שנפרט בע"ה בהמשך. ונתפלל שבקרוב ממש יהיו הדברים האלו מעשיים הלכה למעשה כאן בירושלים עיר הקודש, ולא רק לימוד שהוא בגדר "ונשלמה פרים שפתינו". אמן כן יהי רצון.

פרטים על עבודת התמיד במקדש

הבריתא הבאה מובאת ביומא ל"ג א', ונאמרת בתפילת שחרית בלימוד על הקרבנות

אַבַּיֵּי הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל, מַעֲרָכָה גְדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים קוֹדֶם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קוֹדֶם לְהַטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וְהַטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֶם לְהַטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וְהַטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וּקְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם:
אמנם לפי אבא שאול, העבודה המפסיקה בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות היא זריקת דם התמיד, וכך מביא הברטנורא בפירושו על מסכת תמיד (סוף פרק ג'). ואילו על פי רבנן, (יומא י"ב ע"ב), ועל פי פסיקת הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פ"ו ה"ג), זריקת דם התמיד היתה לפני הטבת חמש נרות, והעבודה המפסיקה בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות היא עבודת הקטרת הקטורת, וכמפורט בטבלה הבאה:

---

סדר המערכה בבית המקדש – על פי המובא בברייתא הנאמרת בתפילת שחרית

שם העבודה	תיאור העבודה	מועד עשייתה	פירוט נוסף	הערות
תרומת הדשן	צבירת גחלים מהמזבח והנחתם על רצפת העזרה	עם שחר	הכהן לובש בגדי כהונה, עולה למזבח, צובר גחלים במחתה, ומורידם לבית הדשן הסמוך למזבח	לאחר תרומת הדשן, נעשית עבודת הוצאת הדשן
מערכה גדולה	עריכת העצים על המערכה הגדולה.	כל יום	עריכת העצים למערכה המרכזית של המזבח, עליה מוקטרים הקורבנות. במרכז גג המזבח היה תחום הנקרא "מקום המערכה" ושם היו מסדרים את מערכות העצים. עצים ללא תולעים. רגילים בעצי תאנה, אגוז, ועץ שָׁמֶן.
מערכה שניה של קטורת	עריכת העצים על המערכה השניה.	כל יום	עריכת העצים לערימה השניה על גג המזבח, המיועדת לגחלים המועברים למזבח הזהב ולהקטרת בזיכי הלבונה של לחם הפנים	העצים: עצי תאנה יפים, בכמות של חמש סאים של גחלים, שאותם מביאים מלשכת העצים. בשבת: כמות של שמונה סאים של גחלים
סידור שני גזירי עצים	הוספת שני גזירי עצים על המערכה הגדולה.	כל יום	סידור שני גזירי עצים נוספים, שכבר הבעירו אש על המערכה.	לכבוד התמיד
דישון מזבח הפנימי	סילוק האפר מהמזבח הפנימי	כל יום
הטבת חמש נרות	הטבת חמש נרות במנורה	כל יום		פרטים נוספים ראו בפרק על הדלקת המנורה
דם התמיד	שחיטת התמיד וזריקת הדם על המזבח	כל יום		הקורבן נשחט בקרן צפונית מערבית בטבעת השניה
הטבת שתי נרות	הטבת שתי הנרות הנותרים	כל יום
הקטרת הקטורת	הקטרת הקטורת על המזבח הפנימי	כל יום		לפי דעת אבא שאול, עבודת הקטורת נעשית אחרי הטבת שתי נרות, ועבודת דם התמיד נעשית כאן.
האברים	הקטרת אברי קרבן התמיד על המזבח החיצון	כל יום
מנחה	הקטרת המנחה הבאה עם התמיד	כל יום	הקטרת המנחה הבאה עם קורבן התמיד: עשירית האיפה סולת בלילה בשמן כתית רביעין ההין.
חביתין	הקטרת מנחת החביתין של הכהן הגדול	כל יום
נסכין	ניסוך היין של קורבן התמיד	כל יום	ניסוך רביעית ההין יין הבא עם קורבן התמיד
מוספין	הקרבת קורבן מוסף על המזבח החיצון	בימים שיש בהם קורבן מוסף: שבתות, ראשי חודשים, חגים
בזיכין	הקטרת שני בזיכי הלבונה הבאים עם לחם הפנים	בשבת	החלפת לחם הפנים ושני בזיכי הלבונה שבשולחן לחם הפנים, הקטרת שני בזיכי הלבונה על המערכה השניה במזבח החיצון, ולאחר מכן, חלוקת לחם הפנים מהשבת שעברה לכהנים
הקרבת קרבן התמיד של בין הערביים	הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים	כל יום, משש שעות ומחצה ועד סוף היום	הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים, כולל שחיטת הקרבן, זריקת הדם על המזבח, והקרבת הקורבן, המנחה, והנסכים, על גבי המזבח. הקורבן נשחט בקרן צפונית מזרחית בטבעת השניה. אחריו אין מקריבים קורבנות יותר.
הקטרת הקטורת של בין הערביים	הקטרת הקטורת על המזבח הפנימי	כל יום, בין הערביים
נסכין	מנחת הנסכין וניסוך היין של קרבן התמיד, הקטרת קרבן החביתין של בין הערביים	אחרי הקטרת הקטורת		//
הדלקת המנורה	הדלקת נרות המנורה			יש דעה שגם כאן היו מפסיקים באמצע עם עבודה נוספת, כמו בבוקר//

בנוסף לעבודות אלו, יש גם עבודה הנעשית במהלך היום, או כאשר מצטבר האפר, והיא עבודת הוצאת הדשן: פינוי הדשן מהמזבח. הוצאת הדשן נעשית על ידי כהני המשמרת, והם לבושים ארבעה בגדי כהונה אבל בגדים פחותים מהבגדים הרגילים, ונחלקו חכמים האם היא נחשבת עבודה.

שם העבודה	תיאור העבודה	מועד עשייתה	פירוט נוסף	הערות
הוצאת הדשן	פינוי הדשן מהמזבח	במהלך היום – או כאשר האפר מצטבר	הכהנים מקדשים ידיהם ורגליהם, נוטלים מגרפות וצנורות, עולים לראש המזבח, גורפים את הדשן במגרפות מכל צידי המזבח, מעלים אותו לערימה על גבי התפוח, וגורפים לתוך הפסכתר: כלי גדול, ומורידים למרגלות המזבח, עד לפינוי האפר אל בית הדשן שמחוץ לעיר, במקום טהור.	נחלקו חכמים האם זו נחשבת עבודה. ההוצאה נעשית על ידי כהני המשמרת, והם לבושים ארבעה בגדי כהונה אבל בגדים פחותים מהבגדים הרגילים.

סדר הקרבת הקורבנות - על פי מסכת זבחים, פרק י'
כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו.

• התמידים קודמים למוספין,
• מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש,
• מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר (במדבר כח), מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה.

וכל המקודש מחבירו, קודם את חבירו.

• דם חטאת קודם לדם עולה, מפני שהוא מרצה.
• איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהן כליל לאישים.
• חטאת קודמת לאשם, מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד.
• אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים.
• התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונים לחם.
• שלמים קודמין לבכור, מפני שהם טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

פירוט עבודת התמיד – על פי המפורט במסכת תמיד
כעת, נרצה לפרט את עבודת התמיד של בוקר, על פי המפורט במסכת תמיד פרקים א-ז ועל פי פירוש הרמב"ם, הברטנורא, תפארת ישראל, ומפרשים נוספים:

לפנות בוקר במקדש

בשלושה מקומות היו הכהנים שומרים בבית המקדש, מפני הכבוד: בית אבטינס, בית הניצוץ, ובית המוקד,
בית המוקד: בית גדול בחומה הצפונית של העזרה מוקף איצטבאות של אבן., וגגו בצורת כיפה, חלקו מקודש בקדושת העזרה וחלקו נחשב חיל.
בלילה, היו ישנים בבית המוקד זקני בית האב שצפויים לעבוד באותו היום, ומפתחות העזרה בידיהם, וכן פרחי הכהונה שהיו אחראים על השמירה.
ולא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן כנגד ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן. כיוון שבבגדי כהונה יש שעטנז ואסור להשתמש בהם אלא בשעת עבודה.

אם אירע קרי לאחד מהם, היה יוצא במחילה תת קרקעית מוארת עד בית הטבילה, שהיה מחומם, והיה בו גם בית כסא; ואחר הטבילה עולה ומסתפג וללובש בגדי חול וחוזר לבית המוקד לחצי שהיה בנוי בחול, ומחכה שם עד השערים נפתחים ויוצא מהמקדש, מכיוון שהוא טבול יום.

הפיס הראשון
מוקדם לפני בוקר, היו הכהנים המעוניינים לזכות בתרומת המזבח, משכימים וטובלים, ולובשים בגדי כהונה, לפני עלות השחר, שאז (זמן קצר לפני הוא אחרי) מגיע הממונה.
כשהממונה מגיע, הוא דופק על דלת בית המוקד, והכהנים פותחים לו.
הוא אומר: מי שטבל, יבוא ויפיס.
והזוכה בפיס זה, הוא הזוכה בתרומת הדשן.

הממונה נוטל את המפתחות מהמקום שבו היו מונחים בבית המוקד, ופותח דלת קטנה בשער שבו נכנסים מבית המוקד לעזרה, ועדיין לא פותח את הדלת הגדולה אל העזרה.
כל הכוהנים שטבלה ולבשו בגדי כהונה נכנסים אחריו, ובידם שתי אבוקות של אור, והתחלקו לשתי קבוצות לבדוק את כתלי העזרה לשני הכיוונים (מזרח ומערב), עד שנפגשו אלו עם אלו באזור לשכת החביתין, מדרום לשער נקנור שבמזרח העזרה.
ואומרים זה לזה: שלום שלום, הכל שלום, כלומר, מאצנו את כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי.
ובזמן זה העמידו את עושי החביתין לחמם מים ללוש את העיסה להכנת החביתין של כהן גדול.

תרומת הדשן
הגיע זמן תרומת הדשן: מי שזכה בפיס, הוא התורם את המזבח, והכהנים אומרים לו: הזהר שמא תגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח, במערבו של כבש.
הזוכה בתרומת הדשן נכנס לבדו, ומהלך לאור המערכה שעל המזבח, עד שהגיע אל הכיור, והפעיל את המנגנון המעביר מים מהמוכני (מתקן שבו נמצאים במים בלילה, כדי שייפסלו בגלל לינה בכלי שרת) אל הכיור, ואז קידש את ידיו ורגליו לצורך העבודה.
אחרי קידוש ידיו ורגליו, נוטל הכהן שזכה בתרומת הדשן את מחתת הכסף ועולה לראש המזבח, בעזרת המחתה הוא מפנה את הגחלים הילך והילך, חותה מן הגחלים שבאמצע האש, שנתאכלו והיטב וקרובים להיות דשן. בכמות של קומץ אחד, ונטל אותם אל תוך מחתת הכסף. אז ירד הכהן חזרה אל הרחבה, פנה לצד המזרחי של המזבח, ופסע 10 אמות לכיוון צפון, שם הוא מרוקן את האפר שבמחתה על רצפת העזרה, במרחק שלושה טפחים מן הכבש, במקום שבו נותנים את מוראות ונוצות העוף ואת דישון המזבח הפנימי והמנורה.

לאחר תרומת הדשן, מקדשים הכהנים האחרים את ידיהם ורגליהם ממי הכיור, ועולים אל המזבח, נוטלים מגריפות וצינורות (שיפודים), ועולים לראש המזבח.
הם מזיזים לצדדי המזבח את האברים שלא נתעכלו מהערב, ומעלים למרכז המזבח (התפוח) את כל האפר והגחלים שהצטברו מיום האתמול. אם הצטברה כמות גדולה, מפנים אותה אל בית דשן מיוחד שהוא מחוץ לירושלים.

לאחר ארגון המזבח, היו מעלים עצים אל המזבח לסדר שלוש מערכות של עצים על גבי המזבח.
לצורך אש המערכה. כל העצים כשרים חוץ מעץ זית ועץ גפן, והיו רגילים בענפים דקים של תאנה, אגוז, ועץ האפרסמון.

סידור עצי המערכה
את המערכה הגדולה מסדרים מצד מזרח, כך שראשי העצים הפנימיים נוגעים בתפוח, ויש רווח בין גזרי העצים, כדי להצית את האליתא (הגחלת להסקת המערכה השניה של הקטורת) משם.
ואת המערכה לקטורת מסדרים כנגד קרן מערבית דרומית, משוך 4 אמות לצד צפון.
ואז מחזירים אל המערכה את האיברים והפדלים שלא נתאכלו מהערב אל צדי המערכה הגדולה, מציתים את שתי המערכות, המערכה הגדולה ומערכת הקטורת, באש (את המערכה השלישית, המיועדת לקיום האש, היו מציתים רק אחרי הקרבת התמיד), ואחר הצתת שתי המערכות באש, היו יורדים ללשכת הגזית, לצורך שאר הפייסות.

הפיס השני
אמר להם הממונה, "בואו הפיסו: מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה. מי מעלה אברים לכבש: הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, שתי דפנות, הקרבים. והסלת, והחביתים, והיין."
הפיסו, זכה מי שזכה.
זוכים בפיס זה 13 כהנים, כל אחד בעבודתו: הראשון שעולה בגורל הוא השוחט, הסמוך לו הוא הזורק את הדם, השלישי מרים את הדשן הפנימי, הרביעי מדשן את נרות המנורה, החמישי מעלה את הראש והרגל לכבש, השישי מעלה את שתי הידים לכבש, השביבי מעלה את העוקץ (האליה) והרגל, השמיני את החזה והגרה, התשיעי מעלה שתי דפנות, העשירי מעלה את הקרביים, האחד עשר מעלה את סולת הנסכים הקרבים עם התמיד, השתים עשרה מעלה את חביתי כהן גדול, והכהן השלושה עשרה מעלה את יין הנסך שמנסכים עם קרבן התמיד.

הבאת קרבן התמיד
אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.
אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי.
מתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון. והוא אומר, הין.

אמר להם, צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים.
לשכת הטלאים מצויה בקיר העזרה הצפוני (בבית שני, היתה הלשכה בתוך אזור החיל של בית המוקד), ויש בה לפחות ששה טלאים מבוקרים, שמוכנים להקרבה ונבדקו כבר ארבע ימים מראש, אבל לא היו שוחטים את התמיד עד שהיו בודקים אותו שוב לפני שחיטה.

אחר הבאת קרבן התמיד, נכנסים ללשכת הכלים, ומוציאים משם 93 כלי כסף וזהב, משקים את הטלה המיועד לקרבן התמיד מכוס של זהב, ובודקים אותו לאור האבוקות.

מי שזכה בתמיד, לוקח אותו אל בית המטבחים, והזוכים באברים הולכים אחריו, והזוכים בדישון המזבח הפנימי והמנורה היו הולכים לפניהם, ובידיהם ארבעה כלים: הטני (דומה לסל ופתחו רחב, עשוי זהב ועם קיבולת של 2.5 קבים), הכוז (קיתון), ושני מפתחות, המיועדים לפתיחת הפשפש הצפוני, שהיו 2 פתחיים קטנים, אחד מימין השער הגדול (מדרום) ואחד משמאל (מצפון). הפשפש שבדרום נשאר סגור ולא ייפתח, אבל הפשפש שבצפון, אותו היה פותח ע"י הכנסת היד לתוך חור שבפשפש, כיפוף היד בפנים, ופתיחת מנעול אחר, שהיה נפתח לאלתר בלי טורח.

עם הכניסה לפשפש הצפוני, היה הכהן נכנס אל התא, והוא לשכה הפתוחה להיכל, וממנו אל ההיכל, וממנו אל השער הגדול לכיוון מזרח, והיה פותח את השער מבפנים כלפי חוץ.
ואז, עם שמיעת קול השער הגדול שבהיכל נפתח, אפשר לשחוט את קרבן התמיד, שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד".

עבודות ההיכל
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל את הטני הטני והניחו לפנ המזבח הפנימי, והיה חופן מהדשן ונותן לתוך הטני, ובפעם האחרונה כיבד את הדשן הנותר לתוך הטני, ואז מניח את הטני שם ויוצא.
מי שזכה בדישון המנורה, נכנס אל ההיכל וניגש אל המנורה.
אם מצא את שני נרות מזרחיות דולקים, הרי הוא מדשן את השאר, ומניח את שני המזרחיים דולקים, אבל אם נרות אחרים דלקו, היה מכבה אותם ומדשנם.
ואם כל הנרות כבויים, הוא מדליקן ממזבח העולה.
אחר כך מדשן הכהן את שאר הנרות: מסיר מהנרות את השמן הישן, הפתילה הישנה, והדשן, ונותן אותם בתוך הכוז. ולבסוף, נותן שמן חדש ופתילה חדשה לתוך הנרות

לאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, מטיב הכהן את שני הנרות המזרחיים, ונותן בהם שמן ופתילה חדשה: וההפסקה באמצע הטבלת הנרות היא על פי מה שכתוב בתורה "בבוקר בבוקר": חילקה התורה את הטבת הנרות לשני שלבים.
כשמסיים הכהן את ההטבה, הוא מניח את הכוז על המעלה השניה במדרגות שלפני המנורה (המיועדות כדי שהכהן יטפס עליהם לצורך ההטבה) ויוצא.

שחיטת קרבן התמיד
את קרבן התמיד היו מעקדים, כלומר, מחזיקים יד עם רגל, יד עם רגל. והיה התמיד נשחט על ירך המזבח צפונה, כאשר ראשו לכיוון דרום, פניו לכיוון מערב, והשוחט עומד במזרח ופניו למערב.. קרבן תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, בטבעת השניה ממערב, וקרבן תמיד של בן הערביים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, בטבעת השניה ממזרח.
אחר השחיטה, מקבל האחראי על זריקת הדם את הדם בתוך מזרק, וזורק מהדם על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית של המזבח, למטה מחוט הסיקרא, ואת שיירי הדם שופך על יסוד דרומי של המזבח.
אחר כך מחולק בשר קרבן התמיד, כל חלק לכהן הזוכה בהבאתו על המזבח, כאשר את הקרביים היו מדיחים לפחות 3 פעמים לפני ההקרבה ואת הכרס מדיחים כל צרכה.
ואז באים הזוכים בהקרבת חלקי הקרבן, הסולת, החביתין והיין, ועומדים בשורה, והאיברים בידם.
והיו הולכים לכיוון המזבח, ונותנים את חלקי הקרב בחצי התחתון של הכבש, בצד מערב, ומולחים את החלקים, והולכים ללשכת הגזית, לקרוא קריאת שמע.

תפילת הכהנים
בלשכת הגזית, אומר הממונה לכהנים: ברכו ברכה אחת, והם מברכים ברכת "אהבת עולם", ואחרי השמש זורחת מברכים "יוצר אור".
ואז קוראים את עשרת הדיברות, ואת פרשיות קריאת שמע, ואחר כך מברכים 3 ברכות: אמת ויציב, העבודה (רצה), מודים, וברכת שים שלום.
ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא: משמר היוצא אומר למשמר הנכנס: "מי ששכן שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות".

הפיס השלישי והרביעי
וכעת הגיע תורו של הפיס השלישי: הפיס עבור הקטורת.
אומר הממונה: חדשים לקטורת, בואו והפיסו: רק מי שמעולם לא הקטיר קטורת עד כה היה משתתף בגורל זה.
והזוכה הוא מקטיר את הקטורת, וכל אדם יכול לזכות פעם אחת בפיס זה, משום שהקטרת הקטורת היא סגולה לעשירות.
ולאחר מכן עשו פיס רביעי, מי יעלה את האיברים מהכבש על גבי המזבח.
כעת, הכהנים שהכינו את עצמם לעבודה אך לא זכו בפיס, הרי הם מחליפים את בגדי הכהונה ולובשים בגדי חול ויוצאים. (הפשיטו את בגדי הכהונה למעט המכנסיים, לבשו בגדי חול, ואחר כך הפשיטו גם את מכנסי הקודש), והיו מניחים את בגדי הכהונה במקום המיועד לכל אחד מהם.

הקטרת הקטורת
הזוכה בקטורת היה נוטל את הכף, שקיבולתו שלושה קבים, ובתוכו היה בזך מלא וגדוש קטורת עם כיסוי מלמעלה.
הזוכה בפיס של הקטורת אומר לכהן שעמו, זכה עמי במחתה, ותפקידו לסייע לו בהקטרת הקטורת. הזוכה במחתה, נוטל את מחתת הכסף שהיא של ארבעה קבים, עולה לראש המזבח, מפנה את הגחלים מהמערכה המיועדת לקטורת, וחותה גחלים בוערים, אותם הוא מעביר מתוך מחתת הכסף לתוך כלי של זהב שהוא של שלושה קבים. ואם היו מתפזרים גחלים, היה מכבד אותם לאמת המים בעזרה, כדי שלא ייכוו הכהנים, ובשבת היה כופה עליהן כלי גדול הקרוי פסכתר.
כעת, לוקח המקטיר את כף הקטורת, וחברו את כף הזהב ובה הגחלים, והולכים לכיוון ההיכל. כשהגיעו בין האולם למזבח, זורקים את המגרפה: כלי שיר עוצמתי שצורתו כצורת מגרפה. בין האולם ולמזבח, ומשמיעים קול גדול, והכהנים שומעים את קול המגרפה ורצים ובאים להשתחוות, ובני לוי כשהיו שומעים את קול המגרפה, נאספים לשיר של יום, וראש המעמד מעמיד את הטמאים (כהנים שאינם יכולים לעבוד מטומאתם, או מצורעים הממתינים לסיום טהרתם) בשער המזרח.
כעת, הכהנים עולים במעלות האולם לכיוון ההיכל, והזוכים בדישון מזבח הפנימי והמנורה מקדימים לפניהם.
הזוכה בדישון מזבח הפנימי נכנס, נוטל את הטני (אותו השאיר שם לפני הקרבת קרבן התמיד), משתחווה ויוצא. הזוכה בדישון המנורה, מדשן את שתי הנרות המזרחיים (אם שניהם נמצאו דולקים, מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, ואם המערבי מבין שניהם כבה, מדשן אותו ומדליק אותו ממזבח העולה), נוטל את הכוז אותו הניח במעלה השניה, משתחווה, ויוצא.

מי שזכה במחתה, צובר את הגחלים על גבי מזבח הזהב, ומפזר אותם על גבי המזבח, שיהיו משופעים אילך ואילך, ומשתחוה ויוצא.
ומי שזכה בקטרת, נוטל את הבזך מתוך הכף, ונותנו לאוהבו או לקרובו. ואם התפזר ממנו לתוכו, נותנו לו בחפניו.
כעת הגיע זמן הקטרת הקטורת: הכהן הזוכה בקטורת פורש את הקטורת על האש, ושופך את הקטרת על הגחלים לצד מערב, וכשהיתה מתפזרת היה צובר לצד שלו, כדי שלא יכווה.

בשעת ההקטרה על מזבח הזהב, כל הכהנים יוצאים מבין האולם ולמזבח, שכתוב "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש".
אבל אין הכהן המקטיר מתחיל בהקטרה עד שהממונה אומר לו "הקטר" ואם היה זה הכהן הגדול, היה הממונה אומר לו "אישי כהן גדול, הקטר". (והממונה אומר זאת לכהן המקטיר לפני שנכנס, או שקרא לו מבחוץ, כיוון שאסור היה לממונה להיכנס אפילו להיכל שלא לצורך עבודה),
סיים הכהן את ההקטרה, הרי הוא משתחווה ויוצא.

הכניסה להיכל כדי להשתחוות
אחרי ההקטרה, דרכו של כהן גדול להכנס להשתחוות בהיכל, ושלושה אוחזים בו, אחד בימינו, אחד בשמאלה, ואחד באבנים הטובות שעל כתפות האפוד.
מגביהים לו את הפרוכת התלויה בפתחו של האולם, והוא נכנס, משתחווה, ויוצא. אחריו, נכנס הממונה, שהוא הסגן של הכהן הגדול, משתחוו ויוצא, ואחר כך נכנסים יתר הכהנים שזכו ועבדו בעבודת התמיד, משתחווים ויוצאים.

ברכת הכהנים במעלות האולם
כעת, בסיום עבודת התמיד של בוקר, באים הכהנים שזכו בעבודות השונות, לומר ברכת כהנים. הזוכים בהקטרת הקטורת ובמחתה עולים במעלות האולם, ומצטרפים לימין אל חמשת הכהנים הראשונים שגבר גמרו עבודתם תחילה, והם מחזיקים את חמשת הכלים בהם השתמשו: הטני, הכוז, המחתה, הבזך, הכף וכיסויו.
ואז מברכים הכהנים את העם את ברכת הכהנים:
"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם."
ואומרים את שם ה' ככתבו, ובלי להפסיק בין פסוק לפסוק אלא בברכה אחת, כאשר הכהנים נושאים את ידיהם על ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, מפני ששם ה' כתוב עליו.

הקטרת קרבן התמיד
כעת, הגיע זמן הקטרת קרבן התמיד ונסכיו: אחרי הקטרת חלקי הקרבן, היו מעלים את הסולת, מקטירים את החביתין, ומנסכים את היין, כאשר הסגן מניף סודרים לסמן זאת. בזמן ניסוך היין, הכהנים תוקעים ומריעים ותוקעים בחצוצרות של כסף, והמנצח על נגינת הלוויים (בן ארזא) מקיש בצלצל, והלויים שרים שיר של יום, בלווי נגינת הצלצל.

הקטרה על ידי כהן גדול אם רוצה בכך
"בזמן שכהן גדול רוצה להקטירו, היה עולה בכבש והסגן בימינו.
הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו.
הושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזרקן.
הושיט השני לראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול, וסמך עליהן וזרקן.
נשמט השני והלך לו.
וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין, והוא סומך עליהן וזורקן.
ובזמן שהוא רוצה, הוא סומך ואחרים זורקין.
בא לו להקיף את המזבח.
מהיכן הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.
נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות [ של כסף ] בידם, תקעו והריעו ותקעו.
באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו.
שחה לנסך, והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר.
הגיעו לפרק, תקעו, והשתחוו העם.
על כל פרק, תקיעה.
ועל כל תקיעה, השתחויה
. זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן"

שיר של יום
השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:
ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
בשני היו אומרים (שם מח), גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.
בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.
ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות ה' אל נקמות הופיע [ וגו' ].
בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלקים עוזנו, הריעו לאלקי יעקב.
בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.
בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.

---

היו כמה הבדלים בין עבודת התמיד של שחר לבין עבודת התמיד של בין הערביים:
א. בתמיד של בין הערביים אין פייסות, אלא, מי שזכה בעבודות התמיד בבוקר, מבצע אותם גם בין הערביים. (פרט לפיס על הקטרת הקטורת, שבכל פעם ניגשים אליו כהנים חדשים שלא הקטירו קטורת מעולם).
ב. בעבודת תמיד של בין הערביים אין הרמת הדשן.
ג. בתמיד של בין הערביים, שני כהנים מביאים שני גזרי עצים למזבח: הכהן שזכה בעבודה זו בפיס בבוקר, ועוד אחד מחבריו שהוא מצרף לזכות בסידור העץ השני.
ד. תמיד של בוקר נשחט בקרן צפון מערב בטבעת השניה, ותמיד של בין הערביים נשחט בקרן צפון מזרח בטבעת השניה: בניגוד לכיוון השמש.
ה. הקטרת הקטורת בין הערביים, נעשית בין הקטרת איברים לבין נסכים.
ו. הדלקת הנרות בין הערביים, נעשית אחרונה. יש דעה שגם בה היו מפסיקים באמצע לעבודה נוספת, כמו בבוקר.
בנוסף, יש שאלה האם שיר של יום נאמר ע"י הלוויים גם בבין הערביים, והאם אמירת ברכת כהנים נאמרת גם בין הערביים.

---

---

סודות קרבן התמיד

המטרה: דבקות בה' יתברך - דברי הרמח"ל בספר דעת תבונות
(קנט) אמרה הנשמה: ודאי טעמא דמסתבר הוא זה, שבמהות התחתונים המתחלף ממצב למצב יהיו דברים בגו, והיינו איזה מקור שמתחלף, שלפי שנותו את טעמו ישתנו התולדות הנראות בתחתונים, וישתוה התחלפו להתחלף מיני ההשפעה.
(קס( אמר השכל: עוד יש לנו מקום הבחנה במה שבין הכוח הזה לתחתונים עצמם; פירוש: כי הנה האדם בנוי מגוף ונשמה, וידענו שכל תנועות הגוף נולדות מן הנשמה. אמנם יש לנו לדעת גם כן איך מתיישבת הנשמה בגוף עצמו, ואיך פועלת בו להוליד התנועות ההם בגוף, כך יש לנו עוד לדעת עניני הכוח של התחתונים עם התחתונים עצמם.
ואודיעך עניין עמוק בזה, והוא, כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והעיד הכתוב (נחמיה ט, ו), "ואתה מחיה את כולם", ועל כן נאמר (ישעיהו ו, ג), "מלא כל הארץ כבודו". ואמנם, העוונות של בני האדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, והוא עניין שנאמר, (ישעיהו נט, ב), "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם". ולהפך, הזכיות משכינים הכבוד בתחתונים, והוא עניין (שמות כה, ח), "ושכנתי בתוכם". והנה, הכבוד עצמו מתעלה ומתרומם בהיותו שוכן בתחתונים. וכבר אמרו ז"ל (יומא לח. וסוף פרקי אבות), "כל מה שברא הקב"ה בעולמו. לא בראו אלא לכבודו". ובגלות נאמר (איכה א, י), "וילכו בלא כוח לפני רודף", לפי שהיה הכוח העליון רחוק מהם, וכעניין (במדבר יד, ט), "סר צלם מעליהם". ובהגאל ישראל נאמר (ישעיהו ס, א), "וכבוד ה' עליך זרח", ואז הכבוד עצמו יתרומם, וזה פשוט.
ותדעי שעניין זה מצטרך מאוד לעניין המלאכים ופעולותיהם, כי הנה רצה האדון ב"ה לעשות מעשיו על ידי משרתים, הלא הם מלאכיו הקדושים; ועל כן רצה ושיכן שכינתו על המלאכים האלה, הם הם שלוחיו המוציאים כל גזירותיו לפועל; ואדנותו בהם תמיד, כמו שאמרו ז"ל (יל"ש ח"ב, תשצז), "ה' בם" - אדנותו בהם". ואמרו (תנחומא משפטים יח), "שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך". והנה, זה הכבוד עומד על כל הצבאות, ומתדבק עליהם תמיד, אך בערך המלאך וחשיבותו, כי גם בהם נמנו המדרגות, איש לפי ערכו.
ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום מיוחד לו ששם ידרשוהו הרוצים לידבק בו, והוא עניין (דברים יב, ה), "לשכנו תדרשו ובאת שמה", וכתיב (שמות לד, כג), "יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל". וכמה סדרים ומערכות יצטרכו לעניין זה בהדרגה רבה, עד שיגיע לידבק בקדושתו זאת ית'. ועל עניין זה עומד כל תבנית המשכן והמקדש, מקום לפנים ממקום, עד לפני ולפנים ששם הכבוד שורה לידרש ולימצא למבקשים להידבק בו. וכן יש מקדש למעלה מכוון למקדש של מטה (תנחומא ופס"ז משפטים יח). והנה כל צבא מעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה, ואומרים (ישעיהו ו, ג), "מלא כל הארץ כבודו", (יחזקאל ב, יב), "ברוך כבוד ה' ממקומו", כי הוא לבדו כוח כל הנמצאים, כמו שביארנו. וכן נאמר (תהלים קד, לא), "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו", כי הכבוד מתעלה משבח מעשיו ית'. ולכך ארז"ל (חולין ס, א), "פסוק זה - שר העולם אמרו".
ואמנם עילויו של הכבוד נעשה מכוח כל הנמצאות כולם למיניהם, כל אחד לפי הפעולה המיוחדת לו. וזאת הייתה כוונתו של הכהן בעשותו עבודת הקרבנות, בפרט בקרבן התמיד, שנאמר בו (במדבר כח, ב), "את קרבני לחמי", שהוא מה שמקריבים לפניו ית' בכל יום ויום לתועלת כל הנמצאות כולם; והיה מכוון בו להעלות כבודו של מקום ב"ה מקיבוץ כל המינים שבנמצאות, כל אחד לפי מה שנוגע לו. וזאת הייתה חכמה גדולה שהיו הכהנים צריכים להתחכם בה, להיות נגשים אל,ה' ית' בעד כל ישראל, ושתהיה עבודתם רצויה באמת. ועל כן נאמר (מלאכי ב, ז), "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו" וגו'. והיו מכוונים לקשר כל הנבראים בבורא, ויודעים מה שצריך להשלמת עניין זה, ומכוונים בכל הפרטים המצטרכים, שהם סדרי העבודה בכל עניני הקרבן, וכזריקת הדם, וכהקטרת הקטורת, כולם עשויים לסתרים עמוקים להשלמת כל הנמצאות בהדבקם בבורא ית"ש. וביאור זה הדבר מרחיק והולך מאוד, אך אין כאן מקומו.
ואמנם הכוונה הכללית הוא לקשר כל הנמצאים, התחתונים והעליונים שעל גביהם, כולם בכבוד העליון, שנאמר בו (ירמיהו כג, כד), "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", וזה באותם הסדרים המתוקנים לזה. וזה בבחינת עבדים המתקבצים תחת צל אדוניהם..
אמנם עוד לצדיקים עניין פרטי בבחינת העבודה המסורה בידם, כמו שביארנו, שהוא לגמור תיקון הבריאה עצמה, כמו שהודעתיך, בהזמינם בכל יום תיקון חדש במה שנוגע להם, כדי שישפיע לעומתם האדון ב"ה שפע ברכה כנגד התעוררותם והזמנתם.
והנה כבר שמעת שכל החסרונות שבבריאה הם תולדות העלם שלמותו ויחודו ית'. כי אמנם יחודו בהיותו שולט - פעולתו היא לתקן הבריאה תיקון שלם, ולהעביר כל מונע שמבדיל בין הנבראים והבורא ית', כמו שאמרנו בעניין הכתוב (ישעיהו נט, ב), "כי אם עונותיכם היו מבדילים" וגו'. והנה בהיות הצדיקים עובדים העבודה הזאת, יתעורר הייחוד העליון, ויגלה קצת גילוי ממנו כפי הכנת העבודה ההיא, עד שיהיה נוסף תיקון בבריאה כולה כערך העבודה ההיא; שאין לך עבודה שאין מוספת תיקון בעולם מצד גילוי מיחודו ית', שהוא המעביר מה שמפריד בין הנבראים ובין הבורא ית', ומדביק הנבראים אל הכבוד העליון. ויתדבק מציאות התחתונים עם קדושתו ית' בכל הדרכים שסידר להיות מאציל מקדושתו עליהם, הם הם מיני השפעותיו, שהם כל מיני הברכה שהוא ית' מברך את נמצאיו.
והנה בתחילה יתחזק התדבקות הנשמות בקדושתו ית', כחלק המתדבק בכל שלו, שהוא עניין שהמשיל הכתוב (דברים לב, ט), "כי חלק - ה' עמו"; והוא העניין המבואר בתחילת שיר השירים (א, ב), "ישקני מנשיקות פיהו", שהוא מראה עוצם ההתדבקות. והיינו שזה מין התדבקות חזק שיוכל להיעשות בין הקב"ה וכנסת ישראל, שבדוגמא לזה הנשיקה באדם. ומתוך עוצם ההתדבקות ישפיע הקב"ה לכנסת ישראל ולכל כללות נמצאיו שפע של קדושה, דהיינו שפע אלקי ורוחני, ושפע של ברכה, שהוא שפע להצלחות אפילו בעולם הזה. והנה בהיות מתדבקים התחתונים בו ית' בדבקות אהבה, יעורר הקב"ה האהבה בינו וביניהם, וירצה בעבודתם, כעניין שתיקנו ז"ל, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "רצה ה' אלקינו בעמך ישראל ובתפלתם". כי מצד הרצון הזה הוא היות עבודתם מועלת לתיקון הבריאה, וכמו שביארנו זה למעלה כבר, כי רק כוח הציווי. והרצון העליון הוא שעושה למעשה המצוות להיות מועיל ומתקן. ומכוח הרצון הזה הנה תועיל העבודה למה שתועיל, ויושפע שפע הברכה בכל הדרכים המתוקנים לדבר הזה, ותתחדש הברכה בכלל התחתונים, ואחר כך יגיע אל האישים, כל אחד כראוי לו. אלה הם דרכיו ית', ישרים דרכי ה', להתנהג עם. התחתונים להנאתם ולטובתם. ומי שיעמיק בהם ימצא טוב טעם ודעת, העמק הגבה בכל התורה ומצוותיה, אחת מהנה לא נעדרה.
והנה עוד עניין עיקרי אודיעך, והוא שיש לכנסת ישראל שורש של קדושה, שהיא כללית לכל האומה הקדושה מצד היותם ישראל, ואפילו לרעים שבהם, שהרי ארז"ל (סנהדרין מד, א), "אף על פי שחטא - ישראל הוא".
ואף על פי שדבר זה מושרש בעניינים גבוהים מאוד, בהיות ישראל משתלשלים ממנו ית', כמו שאמר הכתוב (איכה ג, כד), "חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו", אף על פי כן הנהגת העולמות הרבה והרחבה מאוד בכל סדרי הנמצאות לטוב או למוטב אינה תלויה בזה, אלא בעניין המעשים של בני האדם, לדון כל אחד לפי מעשיו. ונמצא שיש מציאות לכנסת ישראל - מציאות כללי שאין לו תולדות הרבה וענפים רבים, אבל הוא מציאות שאינו כל כך עיקרי, אף על פי שהוא גבוה הרבה. ועוד יש מציאותה העיקרי, שהוא מציאותה לפי עניין העבודה שבידה, שתלויים בה כל עניני ההנהגה הגדולה והעמוקה.
ועוד צריך שתדעי, כי עניין היום והשבוע הוא סיבוב אחד שהולך וסובב, וכמו שנבאר לקמן בס"ד. והנה עיקר השבוע הוא השבת, ושאר השבוע אינו אלא השלמת מה שתלוי בשבת עצמו. והנה יתחדש שפע בשבת, ובשאר ימי השבוע יוציא השפע ההוא תולדותיו למה שצריך לכל הנמצאות דבר יום ביומו, לפי שיעורו וסדרי הסיבוב. ועיקר היום הוא הבוקר, ושאר זמניו - השלמת עניין,המתחדש בבוקר. ואמנם ההשפעה העיקרית ימשיכוה התחתונים לפי בחינתם העיקרית, ושאר עניני ההשפעה הבלתי ראשוניים ימשכו לפי עניין התחתונים הבלתי עיקרי; וזה פשוט, כי הכל הולך בהקבלה והשוואה, ההשפעה עם מקבליה, והפעולות עם הנפעלים.
והנה תביני שהאדון ב"ה, המרומם ונשגב ובלתי מושג כלל, הנה חידש מיני קדושות המתאצלות ממנו ית' אל התחתונים. ואפילו קדושה זאת אין ענינה כעניין קדושתו העצמית הנעלמת ובלתי מושגת, אלא היא עניין משתווה אל הכנת מקבליה. ואף בזאת תיפול ההדרגה, כי יוכל להימצא קדושה גדולה מקדושה, ויש קדשים קלים, ויש קדשי קדשים, וזה פשוט. והנה האדון ב"ה הולך ומחדש תמיד תיקונים חדשים בכללות הבריאה לפי התעוררות התחתונים, כמו שביארנו. ובכל תיקון יצטרכו כל התנאים הצריכים להשלמתו ולהשלמת כל התולדות הצריכות להיולד ממנו, וכל זה נעשה בהתדבק הנבראים בו. ואמנם לחידוש אחד מן התיקונים העיקריים יצטרך התדבקות הנבראים, והעיקר - כנסת ישראל, בבחינת עיקריות מציאותם, בבחינתם הנכבדת יותר שכל הנמצאות תלויות בה, ואז ימשיכו ממנו שפע גדול ועיקרי המצטרך לתיקון ההוא המתחדש בם. אך להשלמת עניני התיקון ההוא, לא יצטרך התדבקות כי אם בבחינותיהם משתוות לערך התנאים ההם הנשלמים בו, וזה פשוט לפי טעם ההקבלה והדרגה.
וכל אלה הדברים היו צריכים לדעת הכהנים המקריבים את קרבן ה', תמידין כסדרם ומוספין כהלכתן, לפי חילוקי הזמנים, וכמו שביארנו, לדעת התדבקות הנבראים באיזה מדרגה ממדרגות ההתדבקות הזה יהיה, ואיזה גילוי מן הרצון העליון יתגלה לגביהם, ואיזה שפע ימשך להם, הכל לפי הזמן וצורך השעה.

---

חשיבותה של הקביעות - מתוך שיעור של ראש ישיבת קרית הרצוג, על פרשת תצווה
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל".
ארבעה דברים מתוך החמישה ברורה חומרתם לסיבת התענית וכדי לציין את חורבן בית המקדש, אולם ביטול קרבן התמיד אינו נראה לכאורה כדבר כה משמעותי כמו הבקעת העיר, שרפת ספר התורה או שבירת הלוחות, ומדוע מציינת זאת המשנה כאחד הגורמים החשובים לקביעת שבעה עשר בתמוז כיום תענית?
לפי דברינו לעיל מובן, מדוע ציינה המשנה את בטול קרבן התמיד כאירוע טרגי מיוחד. קרבן התמיד מסמל את הקביעות בעבודת ה', את האמונה התמידית, גם כאשר המצב קשה והשמים האמוניים מתקדרים וחושך יורד על האומה הישראלית, הרי כל זמן שנאחזים בקרבן התמיד תמידים כסדרם, הרי זה מה שמסמל את העצמה וההמשכיות של עם ישראל. ברגע שבטל קרבן התמיד, סמלה של ההמשכיות והשפיות נסדק

---

ההשפעה הרוחנית של קרבנות הציבור

אומרים חז"ל (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ו):
"את קרבני לחמי "כבשים בני שנה תמימים שנים ליום" (במדבר כח ג).
בית שמאי אומרים: כבשים, שהן כובשים עונותיהם של ישראל, כמה דאת אמרת: "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו" (מיכה ז יט).
ובית הילל אומרים: כבשים, כבסים שהן כובסין עונותיהן של ישראל, כמה דאת אמרת: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א יח).
בן עזיי אומר: "כבשים בני שנה" - שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנתו.
"שנים ליום" - בגלל היום.
"שנים ליום" - פרקליט לאותו היום, שכתוב בו: "היו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה" (מלאכי ג יז).
"שנים ליום" - שהם נשחטין כנגד היום.
"שנים ליום" - שיהא יודע איזה נשחט בשחרית ואיזה נשחט בין הערבים.
"עולת תמיד" (במדבר כח ו):
א"ר יודה בר' סימון: מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עוון. הא כיצד? תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום.
מכל מקום, לא היה אדם לן בירושלם ובידו עוון. ומה טעמו? "צדק ילין בה" (ישעיה א כא).

כותב הרב הירש על פרשת תצווה – שמות כ"ח ל"ח-ל"ט
וזה אשר תעשה על המזבח – הפסוק הקודם מסיים את הציוויים על הקמת וחנוכת המקדש ועל הכנסת אהרן ובניו בכהונה. אולם קיום ציוויים אלה כשלעצמם, אין בידו להוציא לפועל את התכלית המובטחת של השכנת שכינת ה׳ בקרב העם, כמו שנאמר: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״.
תכלית זו תוכל להיות מושגת רק על ידי התמסרותו של העם יום יום לאידיאלים של הייעוד היהודי המיוצגים על ידי המקדש, התמסרות הבאה לידי ביטוי על ידי עבודת התמיד של הכהנים בתוך המקדש.
רק התמסרות כזאת תהפוך את המקדש למעון לשכינה. ייסוד בית המקדש אינו מביא להשגת תכלית זו אחת ולתמיד, אלא רק מספק את האפשרות להשגתה. התכלית מושגת רק אם המקדש נעשה מלא חיות ומרץ, באמצעות מעשי ההתמסרות התמידיים הנעשים על ידי העם, כביכול באמצעות קֶצֶב החיים [ריתמוס] של האומה.
זוהי משמעותו של קרבן התמיד: מסירותו הבלתי פוסקת של העם לאידיאלים של תורת ה׳, אשר למענם הוקם המקדש והשגתם היא תכלית המקדש. משום כך בא הציווי על קרבן התמיד בסמיכות לקרבנות המילואים ובקשר ישיר איתם.
כבשים בני שנה – בשעת לידתו כאומה, עמד ישראל לפני ה׳ כ״צאן מרעיתו״. ישראל הגיע לקיומו הלאומי רק על ידי הפקדת גורלו בידי ה׳, ״רועה ישראל״.
את הדבר שישראל נדר לעשות בשעה הגדולה והכבירה של לידתו, הוא יקיים במשך כל ימיו. לעולם אל לו לישראל לחשוב שהוא כבר גדל ואינו זקוק עוד להנהגת הרועה. ישראל נשאר לנצח בצעירותו, כאילו הוא בשנה הראשונה לקיומו לפני ה׳, כ״כבש בן שנה של צאנו״...
בשעת לידתה ההיסטורית, תפקיד האומה היה למסור עצמה להנהגת ה׳ – בעיקר בנוגע לגורלה, הנתון ביד ה׳. משום כך היה לקרבן הפסח שלה אופי של שלמים. אולם מאז והלאה היה תפקידה למלא את ייעודה, לא רק על ידי קבלה בשב ואל תעשה של גורלה שנקבע לה מאת ה׳, אלא על ידי השתדלות פעילה להוציא לפועל את השליחות שהוטלה עליה בדרך חייה תחת הנהגת ה׳. לכן קרבן התמיד שלה אינו שלמים אלא עולה.
״יום״ (הקרוב ל״קום״) – העת בה הכל עולה לעצמאות – לפניו לילה ולאחריו לילה. היום עולה מתוך הלילה, מגיע למרום פסגתו בחצות היום, ואז שוקע מהחצות אל הלילה.
כל העולם הגשמי שבו האדם חי – וכך גם קיומו הגשמי וכל הבסיס הארצי שהוא זקוק לו לחיי המעשה שלו עלי אדמות – נתון תחת שליטת מחזור זה של עליה וירידה. אך העליה והירידה של אור היום, העליה והירידה של הגורל, והעליה והירידה של כל ההווייה הארצית – כל אלה הינן חלק מסדר אחד שנוסד על ידי האל האחד והיחיד; וכולן עומדות תחת שמירתו של שומר ורועה ישראל האחד והיחיד.
קרני השמש, בזריחתה ובשקיעתה, קוראות לנו לאותה שליחות אחת ויחידה, ולאותו אושר־חיים אחד ויחיד. למעלה ומעבר להשתנות הזמן, חיים יהודיים נשארים באחדותם תחת האלקים האחד. כאותו ״צאן מרעיתו של ה׳⁠ ⁠״ – באותם סימנים של שעבוד לה׳, ״מחיה, רווחה ושמחה״ – עומד ישראל בפני עליה וירידה גם יחד, ומכריז על אחדות אלקיו על ידי אחדות ייעודו ושמחת חייו.

המוסר הנלמד

כותב הרב הירש:
המזבח קרוי ביחזקאל "הראל": ובתהילים: "ה' בם סיני בקדש".
המזבח קרוי "הר סיני", ומצייג במקדש את הר סיני, ש"אש אוכלה" נתגלתה בראשו.
קרבן התמיד נעשה ע"י כך לנדר "נעשה ונשמע" הנמשך לעד והמתחדש בכל יום, והוא המשך לאותו נדר שהאומה נענתה בו למתן תורה ונתקבלה בו לברית התורה.

הרב הירש מסביר, שהקרבנות, ובפרט קרבנות הציבור בפרטיהם השונים, מביעים רעיונות עמוקים שהאומה מבטאת ביחס לעבודת האלקים:
קרבן התמיד: מייצג את ישראל ברעיון של אחדות כלל האומה, שמתמסרת בכל אישיותה ובכל נכסיה לה' יתברך: ישראל ניגש אל ה' כיחידה לאומית אחת: כבש אחד עם עשרון אחד ועם רביעית אחת של יין.

---

קרבן התמיד - סמל להכנעה
למה קרבן התמיד הוא כבש ולא פר, ואילו בחג הקריבו שבעים פרים כנגד שבעים אומות? כי הכבשים מסמלים הכנעה, וזו מעלת ישראל, כמו שנאמר "כי אתם המעט מכל העמים", ודרשו חז"ל "שאתם ממעטים עצמכם"; ואילו האומות הם להפך – "נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב" (חולין פט,א). לכן אין מקריבים כבשים בשביל האומות.
(שם משמואל)

השפעה על כל היום
'קרבן תמיד' – שמו של קרבן זה מוכיח עליו, שאף-על-פי שהוא מוקרב פעמיים ביום בלבד, יש לו השפעה תמידית במשך כל היום כולו, וכמאמר רז"ל (במדב"ר פכ"א) שתמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערביים על של יום. היינו שקרבן זה משפיע על היום כולו.
(לקוטי שיחות)

סיפורים ומדרשים על קרבן התמיד

עולת התמיד - גם בשבת
מובא במסכת פסחים דף סו עמוד א:
תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא.
פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו?
אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
שלחו וקראו לו.
אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו?
אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת.
אמרו לו: מנין לך?
אמר להם: נאמר "מועדו" בפסח ונאמר "מועדו" בתמיד מה מועדו האמור בתמיד – דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח – דוחה את השבת.

---

---

ביטול קרבן התמיד בימי מלכות הרשעה
מובא בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א; תענית פ"ד ה"ה):
בימי מלכות יון היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני טליים
פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים
באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו שני טליים מבוקרים בלישכת הטלאים
על אותה שעה העיד ר' יודה בר בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.

א"ר לוי אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני כבשים
ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב והעלו להם שני חזירים
לא הספיקו להגיע לחצי חומה עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל.
באותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית.

---

חביבה התפילה מכל הקרבנות
מובא במדרש תנחומא פרשת כי תבא סימן א:
"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים" (דברים כו טז). זה שאומר הכתוב: "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" (תהלים צה) –
צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבִּכּוּרִים עתידין ליפסק,
עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום. לפי שחביב תפילה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות.

קישורים נוספים

מושגים ומקורות

1. העבודה במקדש - המכלול
2. עולת תמיד – ויקימקדש
3. קרבן התמיד – ויקיפדיה
4. קרבן התמיד – ויקישיבה
5. אנציקלופדיה תלמודית - תמיד

סדר עבודת התמיד

1. העבודה במקדש - ויקיפדיה
2. אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, ואליבא דאבא שאול - Daf Yomi
3. יומא יד ב - ויקיטקסט
4. רמב"ם הלכות תמידים - ויקיטקסט
5. סדר עבודת כל יום - ויקיטקסט
6. יום בבית המקדש - סדר עבודת הכהנים - טלית נאה
7. יום בבית המקדש - סדר עבודת הכהנים - הרב יהודה לב - ישיבה אונליין
8. סדר עבודות התמיד - הרב ספי מרקוס - ישיבת הר עציון

סודות על עבודת הקורבנות ועל קרבן התמיד

1. פרשת ויקרא – קרבנות - ירושלים אורג
2. פרשת תצווה - קרבן התמיד - ראש ישיבת קרית הרצוג
3. עומקא דפרשה – ענייני קרבן התמיד - בינינו
4. קרבן התמיד וההתמדה בעבודת ה' - פרופ' עמיצור ברק - האוניברסיטה העברית בירושלים
5. שיעור כללי - התמזגות הקורבן עם אש התמיד - הרב רא"ם הכהן
6. פרשת פנחס - סוד קרבן התמיד - מה רמז לנו הקב"ה בקרבן שמקריבים פעמים ביום, ואיך זה רלונטי להיום
7. שיחת השבוע – קרבן התמיד - חב"ד
8. הקרבת קרבנות בזמן הזה - עולמות

סרטונים והמחשות

1. מתחברים לבית המקדש | פרק 13 - קרבן התמיד
2. קרבן התמיד | מתחברים לבית המקדש - פרק 14
3. בית המקדש--מהו קורבן התמיד ?
4. קרבן עולה צורת הפשט וניתוח של קורבן תמיד עבודת המקדש והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה
5. קרבן התמיד - הפתח לעבודת המקדש כולה | הרב אליהו ובר
6. הרב עודד מיטלמן - [יומא כה-כח] עבודות התמיד וד' פייסות שהיו במקדש
7. שיעור 494 הרמב"ם היומי הלכות תמידין ומוספין פרק א׳ קרבן התמיד
8. חשיבות קרבן התמיד והתפילה התמידית, לפרשת פנחס, הרב יהודה תורג'מן, מיזם תפילה באהבה, פרשה באהבה
9. המסע אל המקדש בעקבות קרבן התמיד - הפקה מדהימה של קול הלשון - לרכישה