פרטים
מצוות מינוי מלך
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא סז
"ועברתם את הירדן וישבתם בארץ" – רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרע עמלק
יוסף בכור שור דברים פרק יז פסוק טו
שום תשים עליך מלך: זו מצות – עשה, כי ודאי צריך שיהא מלך, שלא יעשה כל אחד הישר בעיניו.
מצווה קע"ג ממצוות עשה - ספר המצוות לרמב"ם
הציווי שנצטווינו למנות עלינו מלך מישראל שיאחד את כל אומתנו וינהיג את כולנו.
והוא אומרו יתעלה:
"שום תשים עליך מלך" (שם יז, טו).
וכבר הזכרנו מקודם את דבריהם בספרי:
"שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ:
למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק".
עוד אמרו בספרי:
"שום תשים עליך מלך - מצוות עשה".
ובא הפירוש, שזה שנאמר,
"שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך"
ושיהיה בלבנו בתכלית הכבוד והגדולה והרוממות שאין למעלה ממנה,
עד שתהיה מעלתו אצלנו גדולה ממעלת נביא מבין הנביאים שבדורו.
ובפירוש אמרו:
"מלך קודם לנביא".
וכשמצווה המלך הזה איזה ציווי שאינו נגד ציווי תורני - חובה לקיים פקודתו; והעובר על פקודתו ואינו מקיימה, רשות יש למלך להורגו בסיף, כמו שקיבלו אבותינו על עצמם
ואמרו:
"כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת" (יהושע א, יח).
וכל מורד במלכות - יהיה מי שיהיה - דמו מותר למלך הממונה על פי התורה.
וכבר נתבארו כל דיני מצווה זו בפרק ב' מסנהדרין ובריש כרתות ופרק ז' מסוטה.
מצוה תצז. למנות מלך מישראל - ספר החינוך
שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל, כדי שיקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך וגו'. ובספרי שום תשים עליך מלך - מצות עשה.
משורשי המצוה
כתבתי בסדר משפטים בלאו דנשיא (מצוה עא), ושם הארכתי בתועלת הנמצא לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין, כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה, והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה, להיות אנשים רבים לראש במקום אחד, וכמו שכתוב. [שופטים ט]
מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מעמידין מלך בישראל בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים, ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו.
ומה שאמרו שאין מעמידין אשה במלכות, שנאמר מלך ולא מלכה. וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה, ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו, כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל, כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו.
ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות שהן במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים, וכל המינויין שבישראל בירושה הם לו לאדם, שזוכה בה בנו אחריו, ובן בנו ובן בן בנו עד לעולם, והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים. אבל כל שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין צריך לומר שאין ממנין אותו במנוי מן המנויין שבישראל, אלא שראוי לשנאתו ולהרחיקו, ועליהם אמר דוד שנאתי כל פעלי און (תהלים ה, ו).
ומה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין יט ב) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, כלומר, שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה כנגד התורה, ונכבדהו בתכלית הכבוד הראוי לבשר ודם, וכל מי שיעבור מצוות מלך שהוקם על פי התורה, או מורד בשום עניין, הרשות ביד המלך להורגו, ואין עליו צד עון בכך. עד שאמרו זכרונם לברכה (שבת נו, א), שאוריה נתחייב בנפשו, כשאמר בפני דוד "ואדני יואב" (שמואל ב יא יא), שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כ, ב), שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים, ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת, ואפילו בלא עדים ברורים.
ומה שאמרו (שם כב, א) שאין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין נושאין אלמנתו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא בכל כלי תשמישו, וכל זה למעלתו ולכבודו, וכשהוא מת כליו נשרפין לפני מטתו.
ומה שאמרו (שם יט ב), שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.
וכל הדברים האלו הכל לטובת העם ולתועלתם, ודיני המלך על העם הכל, כמו שמפורש בספר שמואל (א, ח יא יז).
ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שני מסנהדרין, ובפרק ראשון מכריתות, ובפרק שביעי מסוטה.
וזאת מן המצות המוטלות על הציבור כולם - על הזכרים, כי להם יאות לעשות עניינים אלה.
ונוהגת בזמן שישראל על אדמתם
וכמו שאמרו זכרונם לברכה שלוש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: למנות עליהם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק.
ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות, והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל, שלא יהיה להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם עד כי יבוא שילה. שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו?
שעניין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא, כל מה שזכרנו למנות מלך חדש אם תהיה סיבה שנצטרך לו, וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש, ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כתורה וכמצוה הידועה, וזה באמת נוהג הוא לעולם.
אופן מינוי המלך
אופן מינוי המלך - מתוך הלכות מלכים פרק א הלכות ג-ז, י-יא
אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.
אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל: לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר: מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.
אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר: עליך מלך ולא מלכה. וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.
ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר, ולא בלן ולא בורסי, לא מפני שהן פסולין, אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם, ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל.
כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם. שהמלכות ירושה, שנאמר: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה. והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל. כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר: כסאך יהיה נכון עד עולם. ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר: אם ישמרו בניך בריתי. אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם. הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך, שנאמר: אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו.
כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין.
ואין מושחין מלך בן מלך אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת. לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו.
מצוותיו של המלך
על המלך מוטלות ארבע מצוות מיוחדות, כמפורט להלן:
שלוש מצוות לא תעשה
- איסור ריבוי נשים
- איסור ריבוי סוסים
- איסור ריבוי כסף וזהב
מצוות עשה אחת
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
— ספר דברים, פרק י"ז, פסוקים י"ח–כ'
בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד. אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד, כותב שני ספרי תורה: אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא, או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה. יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
(הלכות מלכים, פ"ג ה"א)
ובנוסף: מצוות הקהל
(מפורט בהמשך)
מצוות העם כלפי המלך - מתוך הלכות מלכים פרק ב
- כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם, שנאמר: שום תשים שתהא אימתו עליך
- אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו.
- ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג, ואינו חולץ
- ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג, ואינו חולץ ואינו מייבם.
- מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו, וכשמברין אותו, כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש. ואם נכנס לעזרה והיה מזרע דוד ישב, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר: ויבא המלך דוד וישב לפני ה'.
- המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר: מלך ביפיו תחזינה עיניך ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו ומשים כתר בראשו. וכל העם באין אליו בעת שירצה ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה, אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר: הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך. אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר: ולפני אלעזר הכהן יעמוד. אעפ"כ מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו. ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים. וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו. וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה: אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. במה דברים אמורים?
- בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה. ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כדי שתהא יראתו בלב הכל.
- כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר: ולבי חלל בקרבי. ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר: לבלתי רום לבבו מאחיו. ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים. וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר: שמעוני אחי ועמי. ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו'. לעולם יתנהג בענוה יתירה. אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר: ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם. ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק. רועה קראו הכתוב: לרעות ביעקב עמו. ודרכו של רועה מפורש בקבלה: כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'.
מצוות הקהל
במוצאי שנת השמיטה, במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, נקהלים כל עם ישראל במקדש, אנשים נשים וטף, לשמוע את קריאת התורה מפי המלך.
מדיני מצוות הקהל - מתוך ספר החינוך, מצוה תרי"ב
שהמלך הוא היה המחויב לקרוא באזניהם.
ובעזרת הנשים היה קורא,
וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד הרי זה משובח.
ומהיכן הוא קורא? מתחילת ספר אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ישראל, ומדלג לוהיה אם שמע, וגומר אותה פרשה, ומדלג לעשר תעשר, וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, ופוסק.
וכיצד הוא קורא?
- תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים
- ומביאין בימה גדולה, ושל עץ היתה,
- ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים.
- והמלך הולך ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו,
- וכל ישראל העולים לחג מתקבצים סביביו.
- וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, והכהן גדול נותנו למלך, כדי להדרו ברוב בני אדם.
- והמלך מקבלו כשהוא עומד, ואם רצה יושב. ופותח ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת, וקורא הפרשיות שאמרנו, ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות.
ומוסיף שבע ואלו הן:
- רצה ה' אלהינו בעמו ישראל וכו';
- ומודים אנחנו לך;
- אתה בחרתנו מכל העמים, עד מקדש ישראל והזמנים, כדרך שמברכין בתפילה. הרי שלוש ברכות כמטבען.
- רביעית: מתפלל על המקדש, וגומר בה השוכן בציון.
- חמישית: מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם, וחותם הבוחר בישראל.
- ששית: מתפלל על הכהנים שירצם האל, וחותם בה מקדש הכהנים.
- שביעית: מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול, וחותם בה הושע השם את עמך ישראל, שעמך ישראל צריכים להיוושע. ברוך אתה השם שומע תפילה.
משורשי המצווה: מתוך ספר החינוך:
לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים.
על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה, ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף, לאמור: מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו?
ותהיה התשובה: לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו.
ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה.
ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה, וישמח השם במעשיו. וכענין שכתוב בפרוש בזאת המצוה, ולמען ילמדו ויראו את ה'.
מצות הקהל – דברי המלבי"ם
הצווי על הב"ד שבידם להקהיל כלם ועל כל איש מישראל על מה שבידו לבא בעצמו ולזרז הנשים ולהביא את הטף:
"למען ישמעו" יפרש תועלת מצות האספה שיבואו אל המקום אשר יקרא יהיה שישמעו,
ותועלת השמיעה תהיה "ולמען ילמדו" שהקריאה הזאת שהיתה בכל האמצעים המסוגלים שע"י יבואו הדברים אל הלב כנ"ל תפעל בלבבם חשק שילמדו לעתיד,
והתועלת מהלמוד: "ויראו את ה' אלהיכם". שתגיע אליהם היראה,
ותועלת היראה הוא: "ושמרו לעשות" ע"י הלמוד ע"ד שאמרו חז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, שפירושו הלמוד מביא לידי יראה
והיראה למעשה: "את כל דברי התורה הזאת".
בפרטות מאחר ששמעו והבינו כל הדברים בפרט נקבעו בלבם לקיים כל פרט ופרט (והזכיר תיבת למען גבי השמיעה וגבי הלמוד ולא גבי היראה, מפני שתיבת למען הוראתה על דבר שיהיה בודאי, ולכן השמיעה והלמוד הוא בטוח אבל היראה אינו מובטח כ"כ):
מצות הקהל – הכלי יקר
ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה,
לפי שאמרו רז"ל (ויק"ר ל, ז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, ע"כ הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה
והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון ודברי כבושים,
וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי ע"י שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים,
לפי שדווקא בעשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ הקב"ה מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקב"ה מקבל כי אם תשובת הרבים, (ר"ה יח, א)
וזהו שדרשו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות כו'.
ולמה הזכיר הכתוב ענין זה דווקא בפסוק המדבר מן לקיחת ד' מינים ולמה לא הזכיר זה בפסוק המדבר מישיבת הסוכה,
אלא לפי שבלקיחת ד' מינים נרמזו כל ד' כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר למעלה בפר' אמור (אמור כג.מ)
והוצרך הפסוק ליתן טוב טעם ודעת למה דווקא ביום זה נצטוו לעשות מצוה זו שיש בה הוראה שיהיו כל ישראל אגודה אחת שיכפרו אלו על אלו,
אלא לפי שמן ר"ה עד יום כיפור הקב"ה מקבל אפילו תשובת היחיד על כן אינן צריכן עדיין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים, ומן י"כ עד חג הסוכות אין עושין עונות כי כל אחד עוסק במצות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה. ע"כ מסתמא לא יאונה לצדיק כל און עד יום ראשון של סוכות שהוא ראשון לחשבון עונות, ע"כ צריכין לעשות הכנה אל התשובה
והכנה זו היא שיהיו כולם אגודה אחת כמו ד' מינים אלו לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון כנותן טעם לשבח למה זה צויתי לכם על לקיחת ד' מינים אלו באגודה ביום זה דווקא, לפי שהוא יום הראשון לחשבון עונות ע"כ אתם צריכין לעשות הכנה אל התשובה של כל ימות השנה והכנה זו היא כשתהיו באגודה אחת כמו ד' מינים אלו אז יקבל ה' תשובתכם כי הן אל כביר לא ימאס.
וזהו ג"כ טעם הקהל זה, כי נוסף על לקיחת ד' מינים אלו ביום ראשון של חג צוה ה' לעשות עוד רושם דומה לזה מקץ שבע שנים.
כי שנת השמטה גורם ג"כ ההקהל והשלום ע"י שלא יזרע ולא יצמיח בו ואכלו אביוני עמו כי אינו רשאי להחזיק בתבואת שנת השבע כבעל הבית, וזה בלי ספק סיבת השלום כי כל דברי ריבות נמשכין ממדת שלי שלי זה אומר כולה שלי וכל זה אינו כל כך בשנה השביעית כי בקום ועשה אין הכל שוים אבל בשב ואל תעשה הכל שוין וזה באמת ענין השלום,
וכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מדירת קבע לדירת עראי ויושב תחת סוכת שלומו הנה ביום א' של חול המועד נצטוה המלך לעשות רושם אל השלום,
וזהו ענין ההקהל כי כל זה הכנה אל התשובה וקורא לפניהם מן אלה הדברים בדברי כבושים ותוכחות,
וזה"ש אנשים ללמוד כו' טף למה באים ליתן שכר למביאיהם,
כי בזמן שישראל עושים תשובה אז מבקשים תחנונים מלפניו ית' על מחילת העון ויאמרו אם לא למענינו יעשה אזי יעשה בשביל גמולי חלב שלא פשעו כדאיתא בנוסח של אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו, וכן אומרים עשה למען גמולי חלב כו',
וזהו השכר הניתן למביאיהם מן הטף שיאמרו לפניו ית' עשה למען טף אלו המובאים בית ה' כדרך שנאמר ביואל (יואל ב, טז) אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים וגו'.
התנאים עבור מלך להיות מלך המשיח - דברי הרמב"ם
מתוך הלכות מלכים פרק י"א
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו. שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו ע"י כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים: במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה]. ושם הוא אומר: אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח. ומחץ פאתי מואב, זה דוד, וכן הוא אומר: ויך את מואב וימדדם בחבל. וקרקר כל בני שת, זה המלך המשיח, שנאמר בו: ומשלו מים עד ים. והיה אדום ירשה, זה דוד, שנאמר: ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן: שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד.
המסקנה מדברי הרמב"ם
הנובע מתוך דברי הרמב"ם: הוא שניתן למשוח מלך על פי דברי נביא, ואם יעמוד אותו מלך ויצליח במשימותיו, כולל משימותיו הרוחניות והלאומיות, בניית בית המקדש, וקיבוץ נדחי ישראל, הרי הוא מלך המשיח עליו הבטיחה התורה והבטיחו הנביאים. במהרה בימינו אמן.
דברי הרבי מליובאוויטש בעניין זה
הדברים הבאים הופיעו בתוך לקט מתורגם לעברית מתוך שחות האדמו"ר מליובביטש ע"י מ. כהן "אלגמיינער זשורנאל" ניו יורק 21.5.82 תחת הכותרת "מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה ע"פ ההלכה". הובא בספר "מקטוביץ` עד ה` באייר" עמ` 144, צ` ויינמן, הוצ` ותיקין , ירושלים, תשנ"ה:
בבואנו להגדיר את מה שהתחדש במצבו של עם ישראל בארץ ישראל לפני שלושים שנה... האם זז משהו בכוון הגאולה או התחלתה ע"י הקמת השלטון העצמאי של היהודים בארץ הקדש - לא ולא ! כי ברור הדבר שאין לזה שום שייכות לגאולה או לאתחלתא דגאולה , שהרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו", וכל זמן שלא בטלה הסיבה – מפני חטאינו – לא בטל גם המסובב – הגלות , ורק שתתבטל הסיבה שהביאה לגלות, ועם ישראל יחזרו בתשובה, רק אז יהיה מקום להתגלות הגאולה ע"י משיח צדקנו .
הרי לנו פסק דין ברור , שהגלות נמשכת עד אשר "יעמוד מלך מבית דוד..." ורק כשיבנה מקדש במקומו (כי אחר לא יעשה זה), ואחרי בנין בית המקדש – יקבץ נדחי ישראל, (כי עד אז עדיין פזורים יהיו ), רק אז ידעו שזהו משיח ודאי ובקבוץ גלויות זה שע"י המשיח תתחיל הגאולה. וזה הנסיון של התקופה שלנו – כי לכל תקופה יש נסיון אחר, ועל דרך שבתקופת הבית היה נסיון של עבודה זרה... וכמו כן בתקופתנו, דוקא כאשר מתקרבים יותר לביאת הגאולה האמיתית והשלמה ונמצאים בזמן של עקבתא דמשיחא, בימים האחרונים של הגלות, הנה מרוב התשוקה ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", מתעורר הנסיון, ונוצרת טעות הכי מבהילה, כשישנם יהודים המוכנים להחליף – ר"ל – את הגאולה האמיתית והשלמה, במעמד ומצב בו אנו נמצאים עכשיו, ולהמיר גאולה – באלף, בגולה - חסר אלף .
ורחמנא ליצלן, ישנם כאלו שהם בעלי תורה, אשר עם היותם מקיימי תורה ומצוות בכל הפרטים, אך יצרם אנסם לטעות ולפול בדעות כוזבות אלו , ואינם רוצים להתחרט או שאינם מוכנים להודות כי מתחרטים הם, וממשיכים לשים חושך לאור, ולקרוא לגלות מר וחשוך ורווי קורבנות בני ישראל (הי"ד), - "אתחלתא דגאולה", או "ראשית צמיחת גאולתנו ", ועל כל אלו ההופכים חושך הגלות לאור – לדעת , שדעות כוזבות אלו המיטו בעבר אסונות על עם ישראל, כי בכל תקופה שהיו תנועות משיחיות אשר טענו שהגאולה התחילה – הביא הדבר לצרות צרורות, כבתקופת שבתאי צבי וכדו`, וגם עתה מביא הדבר להחמרת קושי הגלות וחבלי משיח ר"ל, וה` יצילנו מהם ומהמונם, ויערה עליהם רוח ממרום לשוב בתשובה שלמה ויכפר שגגתם ברחמיו המרובים ".
הברכות כשרואים את מלך המשיח
הרמב"ם, הלכות יסודי התורה י'
ברוך אתה ה"א מלך העולם גאל ישראל
ברוך אתה ה"א מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
ברוך אתה ה"א מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו
ברוך אתה ה"א מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו
ברוך אתה ה"א מלך העולם חכם הרזים
(ספר שו"ת לב חיים חלק ב' סימן מ"ב)
