האם ניתן לעשות פרה אדומה בזמן הזה
• נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשניה, ראשונה עשה משה רבינו, שניה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית, והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר".
ונראה לפרש, שהרמב"ם כתב שאין לנו לעשות פרה אדומה עד שיבוא מלך המשיח, מכיוון שאין לנו כהן מיוחס, שכך פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ' הלכה א': "כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים, ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם, אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס".
ואילו כהנים שבזמננו, שאינם כהנים ודאיים אלא בחזקה, אינם אוכלים אלא בתרומה שהיא מדרבנן, אבל בתרומה דאורייתא, אוכל רק כהן מיוחס, כלומר, שהעידו עליו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן, עד איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששימש על גבי המזבח. והחשש הוא שמא הוא חלל, שלא מכירים ישראל מי החללים שביניהם, ועוד יותר מזה, יש לחשוש שמא הוא זר, שהרי רוב העולם אינם כהנים.
ולכן כתב הרמב"ם, שדווקא מלך המשיח יעשה את הפרה העשירית. שאז, כפי שכתב בהלכות מלכים י"ב ג, בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל. ודווקא משבטו של לוי, מיחס אותם ומבדיל את הפסולים.
ובכל זאת, אומר הרב לווין, שאפשר לעשות פרה להיטהר מטומאת מת, כדי שתהיה מותרת לנו הכניסה למקום המקדש, שדווקא לרמב"ם, שסבר שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, ואסורה הכניסה בוודאי, אי אפשר להתיר מטעם הפרה שנשרוף, שמא הכהן ששרף את הפרה הוא כהן פסול, ואז הפרה נשרפה שלא ע"י כהן, ואז היא פסולה.
אבל, כיוון שהראב"ד ועוד פוסקים סוברים שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, אם כן, יש כאן ספק בדין, האם קידשה לעתיד לבוא או לא, ואם כן, למרות שמהספק אוסרים את הכניסה, משום שספק דאוריתא לחומרא, הרי ע"י הפרה שנעשה, יש כאן ספיק ספיקא לקולא, ואז מתירים את הכניסה: ספק שמא הלכה כהראב"ד וסיעתו, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ומותרת הכניסה בזמן הזה למקום המקדש אף בלא הזאת אפר פרה, ואפילו אם תאמר שההלכה כהרמב"ם, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, ואסורה הכניסה בזמן הזה, יש ספק: שמא הכהן השורף את הפרה הוא כהן כשר, ואז הפרה כשרה, ואז מותרת הכניסה למקום המקדש ע"י הזאת אפר פרה.
• ועוד שואל הרב, האם מלכתחילה מותר לשרוף את הפרה? שמא הוא כהן פסול, ואז זר ששימש עונשו מיתה, וגם חלל, אף על פי שבדיעבד אינו מחלל את העבודה, מכל מקום לכתחילה אסור. ובנוסף, אם לא קידשה לעתיד לבוא, אסור להקריב קרבנות בזמן הזה, שהרי נאסרו קרבנות בבמות.
והוא מתרץ, שאפשר לומר, שאיסור זר וחלל ששימש, הוא דווקא בקרבנות הנשחטות בעזרה ודמן נזרק על המזבח, אבל פרה אדומה, שנעשית בחוץ בהר המשחה, ואין דמה נזרק על המזבח, אלא הכהן עומד בחוץ ומזה ומכוון כנגד פתח ההיכל, שאין בכך משום זר וחלל ששימש.
ובנוסף, מביא מיומא מ"ב, שפרה נחשבת מקדשי בדק הבית, ואינה נחשבת קדשי מזבח, כדברי רש"י ביומא מ"ב, שאין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא, ולפי זה, אם שרף אותה זר, פסולה, ואין האפר שלה מטהר את הטמאים, אבל אין כאן איסור לזר לשרוף את הפרה מטעם טמא ששימש, כיוון שאינה נעשית בעזרה.
• וגם אם נאמר לגבי פרה אדומה שכן קיים איסור לזר לשרוף אותה, מטעם זר ששימש, יש להתיר לכהני זמנינו לשרוף על תנאי, שאם אינו כהן כשר, אז אין זו פרה אדומה רק פרת חולין, כיוון שלא שוחט אותה בעזרה, ואין כאן משום חולין שנשחטו בעזרה, ויכול גם להתנות בשעת קנייתה, שאם הכהן הוא פסול, או אם מתקיים שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, שמטעם זה גם כן אי אפשר לעשות פרה, אזי אין זו פרת חטאת אלא פרת חולין. וכך בשעת עשייתה לא נעשה איסור. כי אם הכהן הוא פסול או שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, אז אין זו פרת חטאת אלא חולין, ואין בה איסור משום זר ששימש, ולאחר ששרפו את הפרה הזו והיזו מאפרה על הטמאים, הם מותרים להיכנס למקום המקדש מטעם ספק ספיקא: ספק שמא הכהן כשר והפרה כשרה ונטהרו באפרה. ואם נאמר שהכהן פסול והפרה פסולה, הרי יתכן שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ואז מותרים להיכנס גם בלי הזאת אפר פרה. אבל לגבי הקרבנות הנשחטות בעזרה, כשהכהן ספק פסול, אי אפשר להתנות שאם הוא פסול יהא חולין, בגלל הטעם של מכניס חולין לעזרה ומהטעם של איסור כניסת זר לעזרת כהנים.
[ובנושא זה, נביא את דברי יגאל גרוס, בשם החתם סופר יו"ד רלו, וערוך השולחן, העתיד טהרות צ"ז, י"ב, שבמקרה בו אין כלל כהנים מיוחסים, כאשר מקריבים קרבנות ניתן לסמוך על חזקת הכהונה הקיימת גם בזמן הזה].
האם נחשב "לשמה"
• אם עושים את ההתניה הזו, יש בעיה, ששחטה שלא לשמה. והפרה האדומה קרויה חטאת, ולכן פסולה כשהיא לא לשמה, שכתב הרמב"ם בהלכות פרה אדומה פרק א' הלכה ט', נשחטה לשם חולין, תיפדה ואינה מכפרת, והיקשה שם בכסף משנה על מה שכתב הרמב"ם "ואינה מכפרת" שהרי לא כתוב בה "כפרה", ואין לומר שטעמה משום שה' קרא לה חטאת, שהרי חטאת ששחטה לשם חולין כשרה, כמו ששנינו בהלכות פסולי המוקדשים פרק ט"ו הלכה ד'.
ומתרץ, כיוון שגם כשמתנה שאם אין הכהן כשר אין זו פרת חטאת אלא חולין, מכל מקום, כיוון שמתנה גם שאם הוא כהן כשר אז שוחט לשם פרת חטאת, נקרא לשמה וכשר.
ומביא ראיה ראיה מהכתוב במסכת נזיר דף נ"ז ע"א, "שני נזירין שאמר להן אחד, ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם", מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר, אם אני הוא טמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך". אם כן התנאי אינו מפריע לדין לשמה.
וכן מביא ראיה מנזיר, בזבחים ע"ו, מנחות ק"ח, נידה ע': "רבי שמעון אומר, למחר מביא אשמו ולוגו עמו, ואומר: אם של מצורע הוא, הרי זה אשמו וזה לוגו, ואם לאו, אשם זה של שלמי נדבה", הרי שהתנאי של שלמי נדבה אינו מפריע ב"לשמה" של האשם. ואם הוא מצורע, הוא יוצא באשם זה, ואינו נקרא שינוי קודש.
וכן בזבחים ע"ה ע"ב: אשם שנתערב בשלמים, רבי שמעון אומר שניהן ישחטו בצפון, כיוון שמתן דמן ואימוריהן שוה, ולא אומרים שמכיוון שלא לשמה לא עלו לבעלים לשם חובה, על כרחך, שמכח התנאי לא חשוב שלא לשמה. וגם, היכן שמתנה שאם לא יהיה חולין, גם כן לא גורע מדין לשמה, והראיה: מחטאת העוף שבאה על הספק, שמתנה שאם אינו מחויב חטאת יהיה חולין, ולא גורע בדין לשמה של חטאת, ומכאן גם לגבי פרה, שלא יקרא הדבר שלא לשמה.
חינוך בגדי הכהונה וחינוך הכהן
• הכהן השורף את הפרה צריך ללבוש בגדי לבן, ואיך נחנוך את בגדי הכהונה?
אלא אפשר לומר שעבודת פרה אדומה, שאינה כשרה אלא בבגדי כהונה, והוא עובד בהן, מחנכתן להיות בגדי כהונה.
• וכן, איך יעבוד הכהן אם לא הביא מנחת חינוך, לקראת חניכתו לעבודת הכהונה.
ומסיק, שכמו שכשקורה פסול בכהן גדול ביום הכיפורים אחר תמיד של שחר, הכהן הגדול המחליף אותו לא יביא חביתי חינוך, כיוון שהם קורבנות יחיד ואינם דוחים את השבת, ובמצב כזה, הכהן הגדול כשר גם בלי עשירית האיפה של מנחת חביתין, כך גם בעניין הפרה, שאי אפשר לו לכהן להביא עשירית האיפה מנחת חינוך, ולכן כשר גם בלי זה.
איזה אבנט ילבש הכהן
• יש מחלוקת האם הכהן הלובש את הפרה ילבש אבנט של כהן הדיוט, שלדעת הרמב"ם היה עשוי כלאיים, או אבנט של כהן גדול ביום הכיפורים, שהיה עשוי בוץ. והרמב"ם פסק שנדרשים ארבע בגדי כהן הדיוט. וסמך עצמו על הסוגיא ביומא (דף מ"ג), שנאמר "וכבס בגדיו הכהן בכיהונו וכו'", ופירש רש"י: "האי כהן קרא יתירא הוא וכו' למסמך כהן אבגדיו", להסמיך כהן לבגדיו, לומר, שבבגדי כהונה נעשית הפרה, ולא בבגדי חול, ואם כן, לומדים שלפרה יש צורך בבגדי כהונה מבגדי הכהן, ולא דורשים, רק בגדיו של כהן סתם, בין שעשאה כהן הדיוט ובין שעשאה כהן גדול. ולכן אפשר לעשות פרה אדומה, והכהן ילבש 4 בגדי כהן הדיוט, כולל אבנט של כלאיים.
הצורך בסנהדרין
• בתוספתא של סנהדרין פרק ג', "אין שורפין את הפרה אלא בבית דין של שבעים ואחד", וכתב שם ב"חסדי דוד" על התוספתא: שאמנם זו הראשונה אין שורפין את הפרה, לא מנה הרמב"ם מפורש בדבריו, רק שבראש פרק ב' מהלכות פרה, כתב איך שורפים אותה זקני ישראל, והוא לשון המשנה במסכת פרה פרק ג', אבל לא ביאר שצריך דווקא סנהדרין גדולה, ורק כוונת זקני ישראל כך, עד כאן.
• וכיוון שאנו רוצים לשריפת הפרה בית דין של שבעים ואחד, ואי אפשר לעשות זאת כי בטלה הסמיכה, אם כן, איך אפשר לדעתינו לשרוף את הפרה?
• ואפשר ליישב, לפי הכתוב ברמב"ם, הלכות סנהדרין פרק ד' הלכה י"א: "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכין, ויש להן לדון דיני קנסות, ויש להן לסמוך לאחרים, אם כן, למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה, כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל, לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן, ואם היה שם סמוך מפי סמוך, אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכל, שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע". כלומר, יש כאן ספק!
אבל מתרץ, שכיוון שאנו מסופקים אם קידשה לעתיד לבוא או לא, אנו יכולים לעשות בית דין הגדול על פי אופן זה, ולעשות פרה, ונהיה מותרים בכניסה למקום המקדש מטעם ספק ספיקא: ספק שמא לא קידשה לעתיד לבוא ואין אנו צריכים כלל לפרה,
ואם תאמר שקידשה לעתיד לבוא, שמא הבית דין הגדול שעשינו הוא כדין, וכיוון שיש לנו בית דין הגדול, אם כן הפרה כשרה, ומותרים להיכנס מטעם הזה עם אפר פרה,
ובשעת עשיית הפרה, בודאי אין איסור מטעם שמא אין כאן בית דין הגדול, שאפילו אם נאמר שגם בפרה הנעשית בחוץ יש איסור משום זר ששימש, זה דווקא בזר, אבל בכהן כשר, אין איסור לעבוד מהטעם שאין בית דין הגדול, אלא שהפרה פסולה.
ועוד, שאפילו אם נאמר שבגלל שאין בית דין הגדול, יש איסור לעבוד בפרה: כאן יכולים להתנות, שאם אין זה בית דין הגדול, אז אין זו פרת חטאת.
ואם כן, אי אפשר לאסור מטעם שאין בית דין הגדול, שבאופן זה, אין זו פרת חטאת ולא עשה איסור. ומחמת הספק, שמא הכהן פסול, כאן יש ספק, שמא לא קידשה לעתיד לבוא, ואין זו פרת חטאת, ולאחר שנעשית הפרה, והיזו מאפרה, מותרים להיכנס מטעם ספק ספיקא.
ואין לומר, שיש לסמוך את המיעוט של הכהן הפסול, למחלוקת לגבי בית הדין הפסול: כיוון, שאין מסייעים במציאות הדבר.
וכמו כן, מה שלמדנו מהתוספתא, ש"אין שורפין את הפרה אלא בבית דין של ע"א", לא הובא ע"י הרמב"ם בפסקיו, וגם בגמרא לא הובא דין זה, ואם כן, בודאי שיש להכשיר את הפרה.
האם מותר לעשות סוג כזה של ספק ספיקא
• ואח"כ דן האם מותר לעשות סוג כזה של ספק ספיקא כדי להכשיר את הכניסה למקום הקדוש אחרי הזאה מאפר פרה אדומה שנשחטה ונשרפה באופן זה.
• ושאלות נוספות: פרה ששרפו בלי לקדש ידיים ורגליים פסולה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות פרה פרק ד' הלכה ט"ו, ואיך אפשר לשרוף את הפרה אם אין לנו כיור, שמקומו בין האולם והמזבח והאסורה הכניסה לשם.
ומתרצים, שבזבחים דף כ' ע"ב, אמר רבי חיא בר יוסף, מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא, ורבי יוחנן אמר, אפילו בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס, ופסק הרמב"ם כר' יוחנן, וכן כתב התוספות יו"ט, ואם כן, יכול לרחוץ ידיו ורגליו בחוץ.
• דן בבעיה אם אין תכלת איך ילבש כהן הדיוט אבנט שצריך להיות בו תכלת: אבל בימינו ב"ה התגלתה התכלת, ולכן השאלה אינה קיימת היום.
• ועוד מסתפק, איך ילבש הכהן בגדי כהונה אם אסור להינות בהם שלא לצורך עבודה, שמא קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ואז הפרה פסולה שהרי אינה נוכח פני אוהל מועד, או כי הסנהדרין לא כדין, ונמצא נהנה מבגדי כהונה שלא לצורך.
אלא מכיוון שעושה מחמץ ספק, לא נקרא שלא לצורך, כמו כהן הלובש כלאיים בשעה שנזיר מספק (במקרה של איש שהדיר את בנו בנזיר) מביא קרבן מספק, או בחטאת העוף הבאה על הספק. וכן אפשר לומר שמקדש את בגדי הכהונה על תנאי שאם לא קידשה לעתיד לבוא או שהפרה פסולה מטעם אחר, אז לא יהיו קודש לבגדי כהונה אלא חול. וגם אפשר שאם לא קידשה לעתיד לבוא, אז ממילא לא שייך קדושת בגדי כהונה כלל.
• אבל אם יש ספק, איך מותר ללבוש את האבנט שהוא כלאיים, אם אין כאן עבודה?
ומתרץ כמו שתירץ המהר"ץ חיות בחידושיו לנזיר דף כ"ט, על הכהן הלובש בגדי כהונה בקרבנות מספק, שאיננו מתכוון להנאת לבישה, רק לובש לקיים המצוה. ואם כך, טוב גם בעניין הפרה, שאינם מכוונים להנאת עצמם, רק לקיים מצוות פרה אדומה.
שאלה לגבי האזוב
• ועוד שואל איך נדע מהו אזוב הכשר, שיש ארבעה מיני אזוב ואיך נדע מה האזוב האמור בתורה. אבל כתב הרמב"ם בהלכות פרה אדומה פרק י"א שכל אזוב שיש לו שם לווי פסול, והאזוב שקוראים אותו אזוב, הוא הכשר, והוא האזוב שאוכלים אותו בעלי בתים. אבל יש עדיין כמה דעות לגבי מה קרוי אזוב. ואם עדיין יש ספק, יש תקנה שאפשר ליטול כמה סוגי אזוב ולהשליך אל תוך שריפת הפרה, והאזוב שהוא הכשר, יוצא בו ידי חובתו, והשאר יהיו כמו עצים בעלמא. (עמ. 81). וכיוון ששריפת הפרה היא לא המצוה עצמה אלא רק הכשר מצוה, לכן אין בעיה של "לא תוסיף", ושאר השיחים יהיו לשם עצים.
• אבל בהזאה שצריך לקחת אזוב, אם מסתפק מהו האזוב, אינו יכול לקחת שני מיני אזוב שלא יהיה בל תוסיף. אלא, שגם אם שייך בפרה איסור בל תוסיף, הרי לא הוסיף במספר ההזאות, אלא הוסיף במספר האזובים, שהאזוב בודאי אינו המצווה עצמה אלא ההזאות, והאזוב הוא רק הכשר מצווה.
שאלה לגבי עץ ארז
• גם כאן, הרי יש 7 מיני ארזים ואיזה ארז נשתמש בו, יש תקנה, לקחת את כל המינים שיש להסתפק אולי הם עץ ארז, והשאר יהיו לשם עצים.
תולעת שני
• הכוונה צמר צבוע ע"י תולעת שני, ואין בכך ספק. והרמב"ם כותב שהצבוע אדום, יש שצובעים אותו בפואה ויש שצובעים אותו בלכא ויש שצובעים אותו בתולעת. וכתב בפירוש המשנה שזהו צבע צבוע הומצווה היא הצבע, באיזשהו חומר שמאדים את הצמר. וגם אם היה ספק מהי תולעת שני, הרי אפשר לקחת את כל המינים שמסופקים בהם ולהשליך את כולם, מטעם ספק, אל תוך שריפת הפרה, כיוון שאין בזה משום בל תוסיף.
ולכן, מסקנתו של רבי שמואל דויד לעווין היא שכיוון שמדובר במצווה, וכיוון שהחששות הן כולן מצד ספק, שמא הפרה היא פרה אדומה כשרה וכל שלבי הביצוע שלהם הם כשרים, ואיסור הכניסה למקומות המקודשים בימינו הוא עצמו ספק, שמא נתקדשה לשעתה, הרי שמטעם ספיק ספיקא, מותר לעשות את הפרה, כדי להתיר אח"כ להיכנס למקום הקודש, לצורך קידוש המקו, ואחרי קידושו, ישרפו פרה אחרת, בהתניה, שאם הפרה הראשונה היתה כשרה, אז הפרה השניה חולין, ועדיין יהיה כאן ספק ספיקא להיתר, ספק שמא הכהן כשר, ואם תאמר פסול, שמא הפרה היא חולין אם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, והפרה הראשונה כשרה. ואז מכל מקום יש פרה אחת כשרה, הראשונה או השניה. שאם קידשה לעתיד לבוא, הפרה הראשונה כשרה, ואם לא קידשה לעתיד לבוא, הפרה הראשונה פסולה כי אין פתח אהל מועד וגם משום שהיא חולין, והפרה השניה כשרה, כי אחרי הקידוש בודאי צריך את הפרה, והחששות שנותרו במקרה זה, הן ספק ספיקא: ספק אם צריך סנהדרין לצורך שריפת הפרה, ואם צריך, ספק שמא הסנהדרין נעשו כדין. ואחרי שריפת הפרה השניה, יזו גם כן מאפרה על אלו שכבר קיבלו הזאה מהפרה הראשונה, ואז הם טהורים, או מכח הפרה הראשונה, או מכח הפרה השניה.
אבל במקרה הזה, תמיד יצטרכו להזות על כל אחד משתי הפרות. ולכן אפשר לעשות את הפרה השניה בלי תנאי, ואין כאן חשש משום זר ששימש, כי יש כאן, שוב, ספק ספיקא שמא כהן כשר הוא, ואם תאמר פסול, שמא אין איסור משום זר ששימש לגבי פרה הנעשית בחוץ. ואם כן, הפרה השניה שעשו לאחר הקידוש בודאי כשרה. וגם אין לפסול בגלל הסנהדרין, כי אין את הספק של לא קידשה לעתיד לבוא, ובלי זה גם כן יש ספק ספיקא, ספק שמא אין צורך בסנהדרין לצורך מעשה הפרה, וספק שמא הסנהדרין נעשו כדין. וכיוון שעיקר הקידוש הוא כדי להתיר הקרבת הקרבנות, בודאי שיהיו כבר כהנים שאין ספק ביחוס שלהם וגם לא יהיה ספק באבנט, ואם כן, בודאי שיוכלו לעשות את הפרה השניה, ויהיו בוודאות טהורים מטומאת מת, ולא יצטרכו לסמוך על הטעם של קרבן ציבור שהותרה טומאה בציבור ולהקריב רק קרבן פסח ותמידין, אלא יוכלו להקריב גם את שאר הקרבנות, כי טהורים אין.
אבל בניין המקדש, צריך שה' יראה לנו אותו ע"י נביאו, וצריך עיון האם אפשר לבנות לפי תבנית המקדש השני, שמא זהו התבנית הרצויה מאת הקב"ה למקדש השלישי, וקדוש בקדושת בית שלישי אף בלא מאמר הנביא.
אבל אם המטרה היא לא להקריב קרבנות כרגע, אלא רק להתיר את הכניסה למקום המקדש, אז אין צורך לקידוש, ומספיק לעשות פרה אחת כדי להתיר את הכניסה למקום.
וכל ההיתר הזה, הוא רק למי שלא נטמא בזיבה ב-3 ראיות, ולאישה שלא ילדה מעולם, כי מי שחייבים בקרבן, והרי הם מחוסרי כפרה, ואסורים להיכנס לעזרת ישראל שהיא מחנה שכינה, דהיינו, משער ניקנור ולפנים, גם אם הם טהורים מטומאת מת.
ואם רוצים להקריב קרבנות אח"כ מפרט הרב לעווין שאחרי ההזאה מאפר הפרה, יכולים לקדש את העזרות, ההיכל וקודש הקודשים, מקרן צפונית מזרחית עד קרן דרומית מזרחית, ואז יקיפו מהקרן ההיא לצד מערב עד המקום שירו לקודש, עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית, ובזה אין איסור, גם שבזה שמתקרבים לצד מערב אין זה נקרא יציאה אלא אדרבא זוהי כניסה שמתקרבים למקום המקודש ביותר, מכל מקום כיוון שבמקום שמקיפים עדיין המקום אינו מקודש, והקפתן וקדושתן באים כאחד, לכן אין איסור, ואחר כך יקיפו את הצד המערבי מדרום לצפון, ואח"כ יקיפו את הצד הצפוני ממערב למזרח, עד שיצאו מהר הבית.
ואחר כך ישרפו עוד פרה אחרת, ולאחר ששרפו את הפרה השניה, כשרה היא מטעם ספק ספיקא, ספק שמא הכהן כשר, ואם תאמר פסול, שמא לא מטעם זר אלא מטעם חלל ובדיעבד עבודתו כשרה. וגם לגבי הסנהדרין יש ספק ספיקא: ספק אם הסנהדרין נעשה כדין ואין כאן אלא ספק אחד, שמא לא צריך סנהדרין לצורך עשיית הפרה, ואם תאמר שצריך סנהדרין, שמא הסנהדרין נעשתה כדין. ולאחר ששרפו את הפרה השניה, יוכלו להזות מאפרה ולטהר טמאים מטומאת מת.
סיכום: השלבים המעשיים שיש לדאוג להם, לצורך עשיית פרה אדומה, באופן מוסכם בע"ה על כלל ישראל היראים לדבר ה':
א. השגת פרה אדומה/עדר פרות מתאימות, שמתוכן תגדל פרה אדומה, שאין בה מום, שלא עלה עליה עול, ושכולה אדומה, וגילה 3-4 שנים.
ב. גידול ילדים כהנים שיהיו טהורים מעת לידתם, ויגדלו במקום שבו הם נשארים טהורים מטומאת מת, כך במשך כל שנות הילדות שלהם, ואחרי שיגיעו למצוות, לצורך עשיית הפרה, יוסעו מהמקום בכלי רכב מיוחד (תוצרת הארץ?) עד שיגיעו אל מקום הכנת הפרה.
ג. יש מקום לדאוג שהכהנים יהיו מיוחסים, ממשפחות שהיו שומרות תורה ומצוות, למעט חוזרים בתשובה, עולים מבריה"מ לשעבר וכדו', שקיים חשש חללות, וכן אחרי שנמצא "גן הכהנים" בבדיקת DNA שלהם, שזה מה שאפשר לעשות בדור שלנו כדי להדר ביחוס של הכהנים ולמעט בחששות.
ניתן גם להקפיד שהכהנים העובדים במקדש יהיו כולם ממשפחות ששמרו על תורה ומצוות בלי הפסקה של דורות, עד כמה שידוע לנו, וכנ"ל להיות בן של אישה שאם היא כהנת, הרי היא ממשפחה ששמרו תורה ומצוות בלי הספקה, כדי להימנע מאיסור חלל, ואם היא ישראלית, לוודא שאין לה את גן הכהנים, אחרת שמא מדובר במשפחה של חללים.
ואפשר לבדוק 4 דורות אחורה, לעניין שמירת תורה ומצוות, ולעניין העדר גן כהנים אצל אמא שנחשבה ישראל ולא ממשפחת כהונה, וכמובא בקידושין ד, ד, לבדוק ארבע דורות אחורה.
ד. הקמת סנהדרין שתהיה מקובלת על כל עם ישראל, ועל פיה תעשה הפרה.
ה. הכנת בגדי כהן הדיוט לכהנים המתעסקים עם הפרה, כולל אבנט שעטנז על פי הדין.
ו. הכנת אזוב מכל הסוגים, ארז מכל הסוגים, צמר צבוע בתולעת שני.
ז. טיהור שטח הר המשחה המשמש לעשיית הפרה, כאשר שטח זה היום הוא כנראה בתוך שטח של כנסיה קתולית, וראה מחקרו של הרב יונתן אדלר, הר הזיתים כמקום שרפת הפרה האדומה.
ח. ואחרי כל זה, אפר הפרה שתעשה יוכל לשמש רק לצורך כניסה לעזרת נשים, לצורך כניסת גברים שלא היו זבים ב-3 ראיות, גם לעזרת ישראל. אך לא יוכל לאפשר הקרבת קרבנות (עד שיעשו קידוש של המקום), וגם לא יוכל לאפשר לנשים להיכנס לעזרת ישראל, ולא יוכל לאפשר לאף אחד להיכנס לשטח עזרת כהנים.
ט. אם יוחלט על קידוש המקום, אפשר גם תוך כדי זה לבנות קלעים עבור המזבח וההיכל, אבל יש לשים לב בעקבות זה: יאסר באופן מוחלט להיכנס למקום בלא טהרה, בודאי טהרה במקוה מחשש זב וזבה לכל מקום בהר הבית, וטהרה בהזאת אפר פרה אדומה בשלישי ושישי ביום שאחרי טבילה במקוה, כדי להיכנס לחיל ולעזרת נשים, ולגבי עזרת ישראל ההיכל וקודש הקודשים, כמובן שההגבלות חמורות יותר, ורבים (בפרט נשים) אינם יכולים להיכנס כל עוד אינם יכולים להשלים את טהרתם ע"י הקרבנות הנדרשים עבורם.
אפשרות מעשית למצוא פרה ולעשות אפר פרה אדומה
הרב ישראל אריאל שליט"א, מייסד מכון המקדש, ובנו הרב עזריה אריאל שליט"א, עוסקים רבות לקראת האפשרות המעשית של השגת פרה אדומה, כולל בהשגת עדר של פרות אדומות, בביצוע ניסויים לקבלת מיומנות באופן שריפת הפרה, ובחיפוש אחר כהנים טהורים, שלא נטמאו מעולם, לצורך הכנת אפר הפרה האדומה, קידוש המים החיים, והזאה על טמאי מתים שייטהרו מטומאתם, לקראת הגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.
והרב ישראל אריאל, במאמרו על אפר פרה אדומה בזמן הזה, כותב על כך שהכנת אפר פרה אדומה לטהרת עם ישראל היא מצווה, המנויה כמצוה שצ"ז בספר החינוך, ועניינה, שיהיה אפר פרה מוכן לפני בניין הבית, כדי שהאומנים יטהרו, וכן הכהנים והלוויים יוכלו להתחיל בעבודתם כשהם טהורים. כמו כן כותב הרב ישראל אריאל, שמחקר ארכיאולוגי אודות מקום השריפה בהר המשחה זיהה על פי נתונים את המקום שבו מתקיימת מצוות עשיית הפרה אל מול המקדש.
ומספר הרב יונתן אדלר, שבבדיקה שערך על מקום שממנו רואים בשדה הראיה את מקום המזבח, הגיע אל שטח שהוא בתוך כנסיה קאתולית בשם "דומינוספלויט", שעומדת על שרידים של מנזר עתיק, ומתחת לשרידי חצר המנזר יש בור מים ענק, וגת יין מאותה תקופה, ובשנת תש"ס ערך הרב אדלר מדידות של בור המים, ועד שעבודתו הופסקה על ידי הכמרים השוהים במקום, הוא הספיק לגלות שכל חצר המנזר עומדת על חלל גדול שתחת בור המים, והדבר מתאים לתיאור המשניות במסכת פרה, שהגת של השרפה ובית הטבילה ניבנו מעל חלל גדול, כדי לחצוץ מפני קבר התהום. וזה המקום היחיד בהר הזיתים שניתן לצפות ממנו אל כיוון אבן השתיה, שהיא לדעה אחת מקום קודש הקודשים, ולדעה שניה מקום המזבח, כשמיקום קודש הקודשים הוא באותו קו אוירי.
כמו כן, בניסוי שנערך על ידי פרופ' זוהר עמר, ופורסם בתחומין, ניסו לבדוק הלכה למעשה איך ניתן לשרוף פרה אדומה, הכינו מגדל של עצים, העלו את פרה במשל 270 ק"ג, אחר שחיטתה, לראש המגדל, פשכו כחצי ליטר סולר לבור שתחתית המערכה, מכל צדדיו, והדליקו את המגדל. בפועל, תהליך שריפת הפרה נמשך כ-9 שעות, אם כי נותרו גחלים גם כמה ימים לאחר מכן, כך שסינון האפר בכברות יכול היה להתבצע רק לאחר מכן. כמות האפר שהופק, לאחר סינונו, היה 73 ליטר אפר, במשקל של 66 ק"ג. וכיוון שמספק קמצוץ אפר שיראה מעל פני המים החיים לצורך ההזאה, הרי 1 גרם אפר יכול להספיק לקוב אחד של מים.
בהמשך, בדק פרופ' עמאר כמה מים נדרשים להזאה בודדת, באמצעות אזוב מצוי, והוא מצה שבבדיקה של 10 הזאות לתוך כלי נמדדו כ-1 מ"ל מים בממוצע, וכך חישוב שניתן להגיע ל-660 מליארד הזאות של מי נדה עבור פרה במשקל 270 ק"ג (זה משקל הפרה שנשרפה בפועל). כך שמבחינה טכנית ניתן לבצע את הדבר, בקרוב ממש אמן ואמן.
