סוד קדושת הכהנים
רבנו בחיי: ועל דרך הקבלה: הכהן הגדול ידוע מי הוא דוגמתו,
וכבר הזכרתי מזה בסדר צו (ויקרא ח, לג), והיה הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו דוגמת השרפים, וזהו שאמר המלאך ליהושע הכהן הגדול: 'ונתתי לך מהלכים' וגו' (זכריה ג, ז), רמז לו מקומו ודוגמתו, ותרגם יונתן: בין שרפיא האלין, ממה שכתוב: 'שרפים עומדים ממעל לו' (ישעיה ו, ב).
ואמרו במסכת יומא (פרק הממונה לז ע"א): הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ועוד תניא: שלושה מהלכים בדרך - הרב באמצע, גדול בימינו, והקטן בשמאלו. וכן מצינו בשלושה מלאכים שבאו אצל אברהם - מיכאל באמצע, גבריאל מימינו, רפאל משמאלו".
הכהן הגדול דומה למלאך, "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא"
"ואם תזכה תבין כי לכך הזכיר בו הכתוב הלשון הזה 'הכהן הגדול', כענין שכתוב: 'את כל מעשה ה' הגדול' וגו' (דברים יא, ז), שהרי עבודתו של כהן גדול לשם הגדול, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת הוריות (פרק כהן משיח יב ע"ב): 'את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום' (ויקרא כא, י) - לא יפרום כלל, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: אינו פורם מלמעלה אבל פורם הוא מלמטה, כלומר תחת בגדיו, לא בבגד העליון כמשפט הקריעה בכהן הדיוט ובשאר ישראל,
ובא לרמוז שהפרימה אינה אלא למי שהוא למטה ממנו, זהו כהן הדיוט, ולכך כהן גדול פורם מלמטה, לפי שאין בדוגמתו ירידה אלא התעלות למעלה למעלה עד אין סוף".
בתו של הכהן – טעימה מתורת הסוד
וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ--וְשָׁבָה אֶל-בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל; וְכָל-זָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. (ויקרא כ"ב י"ב):
כותב האור החיים הקדוש:
ובת כהן וגו' היא וגו'. בתורת כהנים דרשו מיעוט היא לאמה שאמה אוכלת מצדה הגם שהיא אינה אוכלת ואפילו נתאלמנה אמה.
וראיתי להעיר לבות בני אדם ברמז גדול אשר רמזה פרשה זו. דע כי אמרו ז"ל (סנהדרין צג א) שעם בני ישראל הדרגתם למעלה מהדרגת המלאכים.
ואמרו עוד (זוהר ח"ב קנה א) כי ה' ברא ד' עולמות זה למעלה מזה, ורשומים המה בפסוק (ישעי' מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
לכבודי עולם עליון הנקרא אצילות,
בראתיו הנקרא עולם הבריאה,
יצרתיו יצירה,
עשיתיו עשיה,
עוד יש לך לדעת כי כבודו יתברך מלא כל עולם ועולם ועד מתחת עולם דכתיב (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם, ואורו יתברך מאיר בד' עולמות, הוא בסוד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה, יו"ד בעולם האצילות, ה"א ראשונה בעולם הבריאה וכו', ואמרו ז"ל (זוהר ח"ג ריח ב) שחיונית המתנועע בבני אל חי הוא מאורו יתברך דכתיב (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו. גם קראם ה' בניו:
עוד אמרו ז"ל (זוהר ח"א פ ב צד ב) כי בחינות החיוני שבאדם יתייחס אליו ד' כינויים,
יש שיקרא נפש,
ויש שיקרא רוח,
ויש שיקרא נשמה,
ויש שיקרא חיה, בסוד כי רוח החיה באופנים, ותקרא נשמה לנשמה.
ואמרו אנשי אמת
כי בחינה הבאה מאור עולם העשיה לצד היותו מועט ואין בו אלא כל שהוא מהחיונית המנענע, והוא הוא שמרגיש במורגשות עולם הזה, ועשה ה' ככה לסיבת העולם להיותו גס, וזו תקרא נפש,
והבא מאור עולם היצירה לצד היותו עליון מעולם העשיה הארתה גדולה ותקרא רוח,
והבאה מאור עולם הבריאה תקרא נשמה לצד הדרגתה,
והבאה מאור עולם האצילות תקרא נשמה לנשמה:
והנה האדון ה' צבאות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר קשר כל הגשמיות וכל הרוחניות יחד,
הגשמיות בנה ד' יסודות ושם שם לו חק הרוחניות מכל העולמות.
ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחיבור הרוחני יותר מהתנגדות אש ומים,
לזה נתחכם ה' ב"ה
וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות
והשרה בתוכה בחינה עליונה ממנה שהיא בחינת הרוח, ונמצאת הנפש ממוצעת בין הגוף ובין הרוח, כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש,
וכמו כן הרוח ממציע בין הנפש והנשמה, כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב כגוף לערך הרוח,
וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה לנשמה נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמוד לבדה, והרוח בב', והנשמה בג', ונשמה לנשמה בד':
עוד אמרו יודעי דעת קדוש (זוהר ח"ב צד ב)
כי התעצמות השלמים באמצעות לקח טוב אשר נתן לנו הבורא
הוא לעלות מדרגה התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה,
על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח, ורוח למדרגית נשמה, ונשמה למדרגת נשמה לנשמה,
וזו היא תכלית סיבת בריאת האדם תן לחכם ויחכם:
עוד אמרו ז"ל
כי ההשגה בהעלאה זו תסובב שישלח אדם ידו ויהנה כאדם העושה בשלו,
והוא סוד (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך,
פירוש האושר שלך והטוב שלך,
והוא מאמר חז"ל שהנפש קודם ביאתה לעולם הזה אוכלת כבת בוגרת, ובחזרתה כבת נשואה.
עוד יש לך לדעת כי כל אשר יצר וברא ועשה ה' הכל עומד למזון ולמחיה מעולם העליון שאליו יקרא עולם האצילות, והוא אור היו"ד שבשמו יתברך,
והמזון ההוא יקרא קודש, והוא מקור החיות והאושר והטוב,
והגם כי כל הנבראים יורד להם החיות, כי זולת החיות אין נברא, והוא סוד אומרו (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם,
על כל זה ישתנה השפע בהתרחקותו, כאשר ישתנה הצומח מן הארץ כשמתרחק מהיניקה,
ועשה ה' ככה לתת לכל אחד כפי בחינתו וכפי אשר ישיג בטהרתו, גם לארץ הגשמית יתן לה ה' מים וזהו שפעה וחיותה והולידה והצמיחה.
על דרך זה גם כן הוא שפע החיוניות של הנפשות והרוחות והנשמות ונשמות לנשמות כפי בחינתה, כי לא כל הנפשות בהדרגה א', ולא כל וכו' שוות וכו',
ואין לך נברא בין בגשמיים בין ברוחניים בין במלאכים העליונים בין בנפשות רוחות (כוחות) נשמות נשמות לנשמות שאינם צריכין לשפע הקדוש, אלא כל א' כפי שורשו הקדוש:
עוד יש לך לדעת
כי להיות שיש אדם שזוכה לכל המדרגות הקדושות, ויש שזוכה לג', ויש לב', ויש לאחד,
ומי שלא זכה אלא בנפש בעולם הזה ולא לרוח אין מעשיו מועילים כלום, כי אין כח בידו להשיבה למעלה, כי אין מחזיק בידו להטותה אלא באמצעות הרוח אם יזכה לרוח באמצעות מעשיו הטובים יעלה הנפש למדרגת הרוח.
ודע כי כאשר יעלנה למדרגת הרוח הנה הוא קנאה במעשיו ונקרא הוא בעלה, והוא סוד אומרו (משלי כג) אם בעל נפש אתה פירוש קנאה והוא שלו באמצעות היגיעה, והמושג מהיגיעה נעשה הרוח בעל נפש כי עולה היא עמו ושוים הם בהדרגה ומקום תחנותו תחנותה מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב,
וכן הרוח בערך הנשמה, והנשמה בערך נשמתה,
וקניית מדרגת בחינת הקדושות הלא הוא באחד מב' סיבות,
או מצד המזריע כי האב יפעיל כח עליון בבן כמו שפירשתי בפרשת ויחי (מט ג) בפסוק ראובן בכורי.
או לצד התעצמות באמצעות עסק התורה, וכמו שכתב בזוהר הקדוש (ח"ג צא ב) בפרשת שור או כשב או עז כי יולד כי האדם יכול להשיג מה כפי התעצמותו בתורה וכו' אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה אם יטריח ישיג הדרגות עליונות כפי שיעור היגיעה יעיין שם דבריו:
עוד יש לך לדעת
כי המסובב מחטא האדם גם כן ישתנה כפי מה שהיא בחינת האדם,
כי אינו דומה פגם אשר יסובב לנפש כפגם הרוח ושאר הדרגות,
כי פגם הנפש יסובב כליונו בסוד (יחזקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות,
ופגם הרוח אפילו לא יסובב אלא כתמים ונגעים יחשב פגם גדול, ולזה יצוה ה' עליו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ודרשו רז"ל (שבת קנב ב) תנה לו כמו שנתנה לך, שזולת זה נדבקים בה סרכי הטומאה ויסבוה לגיוני הסטרא אחרא וימנעוה משוב אל מקומה הראשון.
ופגם הנשמה הגם שלא יגיעה כשיעור הנזכר אלא יפחת אורה ממה שהיה תכסהו כלימה, כי הכל כפי המבייש והמתבייש.
ופגם נשמה לנשמה הגם שלא יגיע עליה מהפגם ולא הפחתה אורה אלא שיסובב שתצא ממנו שלא כרצונה, כמו שאמרו בתיקונים (תיקון ע') בסוד פסוק לא יאונה לצדיק כל און שמדבר הכתוב במי שיש לו נשמה לנשמה וכשבא אדם לידי חטא מסתלקת הנשמה הקדושה שלא יאונה לה און, וסילוקה זה תקפיד עליו כפי ערך מעלתה, הא למה הדבר דומה למאכסן מלך בביתו וחוזר בו ומגרשו:
ואחרי הודיע ה' אותנו כל האמור נוכל לומר כי הן הנה הדברים האמורים בכתובים.
והתחיל לומר וכל זר לא יאכל קודש מדבר בב' עניני קודש, בקודש הקרבנות, ובקודש הנעלם שהוא שפע הרוחני מזון לבני אלקים.
ואמר תושב כהן ושכיר לרמוז אל הרוח ואל הנפש,
כי הרוח הוא תושב כהן פירוש כי בו מושב הנשמה הנקראת כהן שהיא מדרגה העליונה,
ושכיר גם כן הוא הנפש כי הוא הפועל כל מלאכות האדם,
ב' בחינות אלו הודיע הכתוב שאינם ראויים לאכול מהמזון הנקרא קודש לצד היותו מדרגה גדולה,
וצא ולמד מה שכתב הרשב"י (זוהר ח"ב קכא) בהפרש שבין קודש לקודש.
ואמר וכהן כי יקנה נפש וגו' פירוש כהן היא נשמה העליונה תקרא כהן.
והזכירה בלשון זכר לומר כי כיון שהגיעה לגדר זה תקרא במדרגת זכר,
כי יקנה נפש כי באמצעות כשרון מעשיה קנתה גם הנפש והעלתה אותה למדרגתה ותקרא בעל נפש:
הוא יאכל בו פירוש
כי יזכה ליהנות גם הנפש מקודש מה שלא היה זה קודם עלייתה,
ואמר הנפש ומכל שכן הרוח שהוא עליון מנפש.
ואומר ויליד ביתו
יכוין אל נפשות הקדושה אשר נפלו מזמן קדמון והם מתבררים באמצעות כשרון מעשה הצדיקים,
שהמעשה הטוב הוא כאבן השואבת להוציא ניצוץ הטוב,
ויתיחסו בשם ילידי הנשמה המבררתם,
ואמר הכתוב שגם הם יעלו עמה ליהנות מקודש:
ואומרו ובת כהן
מדבר הכתוב בנשמה שנפגמה ונטמאה במעשיה שתפסיד הנאת הקודש
והוא אומרו ובת כהן שהיא הנשמה,
כי תהיה לאיש זר שהוא ס"מ שחמדה מטעמותיו ותזנה אחריו,
היא בתרומת הקדשים לא תאכל, דקדק לומר בתרומת,
לומר שאפילו תרומת הקדשים לא תאכל תרי ממאה,
ואין צריך לומר הקודש עצמו.
ודקדק לומר היא לשלול אחרת הבא משפטה בסמוך, דכתיב ובת,
וזה הוא עינוי הנפש כשיחסר מזונה היא נשפלת ונחשך אורה וירד הדרה רחמנא ליצלן:
ואומרו ובת כהן כי תהיה אלמנה וגו'.
מדבר הכתוב בבחינת נשמה לנשמה
שאין מגיעה דביקות הרע כל עיקר אלא שהיא בורחת והולכת לה כמו שאמרנו,
והוא מה שנתן טעם בבת כהן תנשא, לומר כי בחינה זו מעולה ביותר,
ולזה אין זר אתה כמו שאמרנו שעליה נאמר לא יאונה לצדיק וגו'.
וקורותיה הם שתהיה אלמנה וגרושה
אמר אלמנה כאשה שאין לה בעל הזן ומפרנסה כמו כן בעלה לא זן ולא מפרנסה במצוות ובמעשים טובים
וגרושה כי לצד שפשט ידו האדם לעבור פי ה' גרשה ממנו כמו שכתבנו,
וזרע אין לה שלא עשה פירות בעולם הזה,
אף על פי כן ושבה אל בית אביה וחזרתה היא לאכול משלחן אביה כימי נעוריה שהיתה אוכלת בבושה מלחם אביה תאכל,
מה שאין כן נשמה שהשיגה עשות תורה ומצות שאוכלת יגיעה כאדם האוכל משלו.
ואומרו וכל זר לא יאכל קודש
נתן טעם למה אין ה' מרחם גם לנשמה להאכילה קודש בתורת חן וחסד, לזה אמר הטעם הוא וכל זר וגו',
ולזה נשמה שנדבק בה בחינת הרע הנקרא זר לא תאכל לבל יאכל הזר ההוא הנדבק בה:
המוסר הנלמד
"הכהן הגדול מאחיו"
פירוש הרב הירש :
הכהן הגדול הנעלה מאחיו ייצג את הכהונה במעלתה החיובית העליונה.
משום כך אף בטרם יוקדש על ידי שמן המשחה, חייב הוא להיות גדול מאחיו: עליו לעלות עליהם במעלות גופניות ורוחניות ובעמדה חברתית בלתי תלויה: בכח, בנוי, בחכמה ובעושר (יומא יח ע"א);
ואם חסר לו הממון הנדרש לעמדה בלתי תלויה - 'גדלהו משל אחיו' (שם): אחיו הכהנים, שהוא מיועד לעמוד בראשם, חייבים לספק לו את הממון, המאפשר עמדה בלתי תלויה".
השלמות הרוחנית הנדרשת מכהן גדול, איננה מנותקת משלמות הגוף הנדרשת ממנו. הוא מייצג את משפחת הכהונה לדורותיה ואת האידיאל המוסרי העליון.
"הכהן הגדול מאחיו"
'אשר יוצק' וגו' –
בית דין של שבעים ואחד - הנציגות הלאומית העליונה - ימשחוהו בשמן המשחה וירשוהו ללבוש בגדי כהונה גדולה.
מכאן ואילך הרי הוא מייצג את האידיאל המוסרי החיובי העליון, שיוגשם על ידי כלל ישראל.
משום כך שוב אין הוא נחשב כפרט; אלא הוא יתפוש גם את יחסיו הפרטיים מנקודת המבט של הרעיון הלאומי;
ובמקום שהוא חייב לבטאו חיובית, ידחה מפניו כל רגש פרטי מפריע.
"הכהן הגדול מאחיו"
רעיון האומה איננו מכיר את המוות - 'אין ציבור מת' (עיין תמורה טו ע"ב);
ברעיון הכלל הנצחי גם היחיד שחי למענו נוטל חלק באלמוות המתקיים כבר בעולם הזה;
בכל נימה טהורה של חייו שהושלמו בנאמנות הרי הוא שזור לנצח עם נצח הכלל;
בפעילות נפשו האצילה יוסיף לחיות בעולם הזה - גם משנסתלק ממעטה הגוף, שהוא נראה מתהלך בו בקרב עמו.
וכאשר האיש סופד לאשתו שהיא 'ביתו' - או להוריו, לבניו, לאחיו שהם 'משפחתו' - הרי בכלל הלאומי הוא יחזור וימצא לו בית ומשפחה; בו ימצא את קרקע הווייתו ויצירתו, את חוג פעילותו וחייו.
אך העיקר – הא-ל שהוא עובד במקדשו, שם ה' הרשום על מצחו - הוא שיעלהו לפיסגת רגשות ומחשבות; לאורה תהפוך כל ההווייה על תמורותיה למסילת חיים של שמחת נצח בה';
אין זו מסילה המובילה מן העריסה אל הקבר, מהווייה לחדלה - אלא זו דרך המוליכה מחיים לחיים, מעולם ועד עולם".
"הכהן הגדול מאחיו"
משום כך זה דינו של הכהן 'הגדול מאחיו':
הרי הוא עומד בפסגת הכהונה בישראל ומייצג ממלכת כהנים.
האומה יצקה את שמן המשחה על 'ראשו' וכך הקדישה אותו להיות שאול לה';
אחר כך הלבישה אותו ב'בגדים' הלאומיים של שלמות כל המידות, למען יהיה לה לאות ולמופת.
ב'ראשו' של זה אל ייראה אות הצער והאבל של ההזנחה - ולוא רק באורח זמני;
אפילו אבדה לו אבידה קשה ביותר, אל יַראה את עצמו קרוע ב'בגדיו';
אפילו מת האדם הקרוב לו ביותר, אסור לו להתקרב אל המת (אולם אפילו הכהונה הגדולה נדחית מפני 'מת מצוה');
אפילו בהיותו אונן אל יעזוב את העבודה;
שכן עליו לייצג בכל מקום את ה'חיים' ואת 'שמחת החיים'; מקור שמחתו הוא בה'; והמקדש שכוֹנַן בידי ה' הוא מקום משמרתה לעד".
|"הכהן אשר יהיה בימים ההם" – ספרי:
״וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא היה בימיך? אלא כהן שהוא כשר,
וכן הוא אומר (קהלת ז, י): ׳אַל־תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה׳ ״ (ספרי).
"הכהן אשר יהיה בימים ההם" – מסביר הרב שמשון רפאל הירש:
לפי הספרי, הביטוי ״אשר יהיה בימים ההם״ מלמד שמעלתו הפחותה של הכהן של היום, בהשוואה לכהן של ימי קדם, אין בה כדי למנוע הבאת ביכורים למקדש, כל עוד הכהן כשר ומייצג את דרישות התורה.
בבואנו אל מקדש ה׳ איננו פונים אל הכהן מצד אישיותו הפרטית; אלא אנו פונים אליו מבחינת אופיו הסמלי כנציג ומשרת של המקדש.
אופי זה ניתן לו על ידי ה׳ מעת לידתו, וכל עוד הוא ״כשר״, ראוי לאופי הזה, ולא נפסל על ידי חטא, אנו פונים אליו כנציג מקדש ה׳ בקִרבנו, ומוסרים לו את ביכורי אדמתנו.
שכן זוהי תכלית הביכורים, כפי שמשתמע מההכרזה הבאה בסמוך:
הם נועדו לְקַשֵר כל זמן הווה, עד לדור אחרון, לעָבָר העתיק של לאומיותנו ולמקור ייעודנו הלאומי.
ככל שההווה תואם פחות לדרישות האידיאליות של ייעוד זה, וככל שאי־ההתאמה ניכרת יותר באישיות הכהנים של הווה זה, כן חשוב יותר למסור להם את הביכורים בלִוויַת מילות ביאור והודאה אלה.
שכן הכהן, לא פחות מאשר המביא, חייב לזכור את העבר ההיסטורי שעליו נשען כל הווה וממנו ישאב כל הווה את ייעודו.
לפיכך הביטוי ״אשר יהיה בימים ההם״ מוצדק כאן עוד יותר מאשר הביטוי הדומה לו האמור בשופט (לעיל יז, ט).
