הקדמה

בפרק זה, נתאר את פרטי עבודת הקרבנות, לפי סוג הקורבן או המתנה, לפי סיבת הקורבן או המתנה, ולפי פרטי העבודות השונות. כל טבלה תתאר היבט אחד של עבודת המקדש, ונוסיף גם תיאור מילולי על כל עבודה ועל המשמעות שלה. נשים לב שעבודת הקורבנות כוללת את כל היבטי החיים, החל מקרבן יולדת, ועד טהרה מטומאת מת, דרך החגים, שהם נקודות עצירה וקרבת אלקים במעגל השנה, ודרך קורבנות המביעים חרטה על חטא, קורבנות המביעים תודה על אירוע הצלה, ועבודות שמטרתן חילוץ אדם ממצב של טומאה או ספק. לכל היבט במעגל החיים ולכל מצב של נפש האדם, מותאמת עבודה משלו. וכך, דרך עבודת המקדש, מוצא האדם את האיזון הנכון, דרך הקשר שלו עם אלקים מוצא הוא את מקומו להמשיך את חייו מתוך שמחה, מתוך טהרה, ומתוך קרבת האלקים.

פרטי עבודת הקרבנות

פרשת הקורבנות – מתפילת שחרית
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמועֲדו:
וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה'. כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִים שְׁנַיִם לַיּום עלָה תָמִיד:
אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבּקֶר. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סלֶת לְמִנְחָה. בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין:
עלַת תָּמִיד. הָעֲשֻׂיָּה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחחַ אִשֶּׁה לה':
וְנִסְכּו רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. בַּקּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לה':
וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. כְּמִנְחַת הַבּקֶר וּכְנִסְכּו תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחחַ לה':
אַבַּיֵּי ֲהוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל. מַעֲרָכָה גְדולָה קודֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטרֶת. וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטרֶת קודֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים. וְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים קודֶם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי קודֶם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרות. וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרות קודֶמֶת לְדַם הַתָּמִיד. וְדַם הַתָּמִיד קודֶם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרות. וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרות קודֶמֶת לִקְטרֶת. וּקְטרֶת לְאֵבָרִים. וְאֵבָרִים לְמִנְחָה. וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין. וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין. וּנְסָכִין לְמוּסָפִין. וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין. וּבָזִיכִין קודְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנות כֻּלָּם:

אָנָּא בְּכחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַׂגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נורָא:
נָא גִבּור. דּורְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם:
חָסִין קָדושׁ. בְּרוב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יודֵעַ תַּעֲלוּמות:
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד:

רִבּון הָעולָמִים אַתָּה צִוִּיתָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמועֲדו. וְלִהְיות כּהֲנִים בַּעֲבודָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְעַתָּה בַּעֲונותֵינוּ חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד וְאֵין לָנוּ לא כהֵן בַּעֲבודָתו. וְלא לֵוִי בְּדוּכָנו. וְלא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדו. וְאַתָּה אָמַרְתָּ וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:
לָכֵן יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתותֵינוּ זֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרוּצֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמועֲדו וְעָמַדְנוּ עַל מַעֲמָדו. כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. וְנֶאֱמַר וְשָׁחַט אותו עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפנָה לִפְנֵי ה'. וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרן הַכּהֲנִים אֶת דָּמו עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
וְנֶאֱמַר זאת הַתּורָה לָעלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם. וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים:

אֵיזֶהוּ מְקומָן שֶׁל זְבָחִים? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפון. פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יום הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפון וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפון. וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת. שִׁיְּירֵי הַדָּם הָיָה שׁופֵךְ עַל יְסוד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצון אִם לא נָתַן לא עִכֵּב:
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפון. וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפון. וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת. שִׁיְּירֵי הַדָּם הָיָה שׁופֵךְ עַל יְסוד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצון. אִם לא נָתַן לא עִכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן:
חַטּאת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד אֵלּוּ הֵן חַטּאת הַצִּבּוּר. שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מועֲדות שְׁחִיטָתָן בַּצָּפון. וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפון. וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנות עַל אַרְבַּע קְרָנות. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּובֵב וּבָא לו לְקֶרֶן דְּרומִית מִזְרָחִית. מִזְרָחִית צְפונִית. צְפונִית מַעֲרָבִית. מַעֲרָבִית דְּרומִית. שִׁיְּירֵי הַדָּם הָיָה שׁופֵךְ עַל יְסוד הַדְּרומִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיום וָלַיְלָה עַד חֲצות:
הָעלָה קדֶשׁ קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפון וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפון. וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנות שֶׁהֵן אַרְבַּע. וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמות. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמות. אֲשַׁם גְּזֵלות. אֲשַׁם מְעִילות. אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה. אֲשַׁם נָזִיר. אֲשַׁם מְצורָע. אָשָׁם תָּלוּי. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפון וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפון וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנות שֶׁהֵן אַרְבַּע. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיום וָלַיְלָה עַד חֲצות:
הַתּודָה וְאֵיל נָזִיר קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקום בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנות שֶׁהֵן אַרְבַּע. וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לְיום וָלַיְלָה עַד חֲצות. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוצֵא בָהֶם אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקום בָּעֲזָרָה. וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנות שֶׁהֵן אַרְבַּע. וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוצֵא בָהֶם אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
הַבְּכור וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקום בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת. וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן הַבְּכור נֶאֱכָל לַכּהֲנִים. וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם. וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינו נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה. וְאֵינו נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצות. וְאֵינו נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו. וְאֵינו נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי:

---

סוגי הקורבנות ומתי הם מובאים

בפרקים הבאים נתאר בהרחבה את סוגי הקרבנות ופרטי עבודתם, וכאן נתאר בקווים כלליים את שמות סוגי הקרבנות, מאיזה סוג בעל חיים הם מורכבים, ומתי הם מובאים לקרבן.
נזיר שנטמא בימי נזירותו שלמי חגיגה: ביום הראשון בכל חג מהרגלים. חובה לעולי רגל גברים חגיגת ארבעה עשר: לפני אכילת קרבן הפסח-אינו חובה שלמי שמחה: מובאים ע"י עולי הרגל בשלושת הרגלים, אם רוצים להוסיף על שלמי החגיגה-אינו חובה

סוג קורבן	ציבור או יחיד	סוג בעל החיים	מתי מוקרבת/פרטים נוספים
עולה	ציבור	בקר או עז, מן הזכרים: עגל או פר, שעיר או עז.	קרבן התמיד, קרבן מוסף, קרבן שתי הלחם, קרבן העלם דבר
	יחיד	בקר, עז או כבש: מן הזכרים: עגל או פר, שעיר או עז, איל או כבש.	ביטול מצוות עשה/הרהור הלב, עולת ראיה, עולת נדר ונדבה
		בהמה או עוף	יולדת
		בהמה או שני עופות	גר
		עוף	קורבן יולדת שאין לה אמצעים, קורבן עולה של נזיר שנטמא, עולת זב/זבה
חטאת	ציבור	פר	חטאת פנימית: פר יום הכיפורים, פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
		שעיר	חלק מקורבן המוסף בראשי חודשים ובחגים
	יחיד	בקר, כבשים, עזים: רק נקבה. עופות: זכר או נקבה.	אדם שחטא בשוגג על עבירה שעונשה כרת כשהיא בזדון. ומצבים נוספים
		בהמה או עוף	מצורע
		שני תורים או שני בני יונה	חטאת נזיר: נזיר שנטמא בימי נזירותו
		כבשה בת שנתה	נזיר שהשלים את ימי נזירותו
		עוף (תור או בן יונה)	זב, זבה, יולדת, קרבן עולה ויורד של אדם דל
קורבן עולה ויורד	יחיד	כבשה או שעירה - חטאת או שני תורים או שני בני יונה – אחד לעולה ואחד לחטאת או עשירית האיפה סולת – מנחת חוטא	קרבן על שבועת ביטוי, שבועת העדות, וטומאת מקדש וקדשיו
אשם	יחיד	איל	אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם תלוי: למי שספק אם חטא בשוגג בחטא שזדונו כרת ושגגתו חטאת
		כבש בן שנתו	אשם נזיר: נזיר שנטמא בימי נזירותו
			אשם מצורע: ביום השמיני לטהרתו – יחד עם נסכים
שלמים	שלמי ציבור – קדשי קדשים	כבשים	כבשי עצרת – בשבועות, עם שתי הלחם
	שלמי יחיד – קדשים קלים	פרים, כבשים ועזים, זכרים ונקבות, גדולים וקטנים.	שלמי נדר ונדבה
		בהמה + ביקורים משבעת המינים	שלמי ביכורים
		איל+20 לחמים	איל נזיר בסיום נזירותו
קורבן תודה (סוג של קורבן שלמים)	יחיד-נדבה	בהמה + 40 לחמים (10 חלות חמץ, 30 מצות)	קרבן נדבה. מי שנעשה לו נס וניצול
בכור	יחיד	ולד בהמה טהורה בכור, בשנתו הראשונה	ללא מום, ממין זכר, מהבקר או מהצאן, פטר רחם
מעשר בהמה	יחיד	צאן ובקר, זכרים ונקבות. כל בהמה עשירית מהבהמות שנולדו באותה שנה: מעבירים את הבהמות במעבר צר, ואחד מכל עשר מתקדש.	קדשים קלים: מועלים לירושלים ומוקרבים במקדש. בהמה בעלת מום, אינה מתקדשת ומותר לאוכלה בכל מקום
קרבן פסח	יחיד. נאכל בחבורה. כל ישראל חייבים בו: איש ואישה	זכר שגילו מ-8 ימים ועד גיל שנה, כבש או עז בלבד.	נאכל בליל הסדר, זכר לקרבן פסח. מוקרב בי"ד בניסן בין הערביים. נאכל בליל ט"ו ניסן, ליל חג ראשון של פסח. נאכל רק בלילה

נציין עוד, שבחלק מהקרבנות יש גם מנחה ונסכים המתווספים אליהם, כמפורט בטבלה הבאה:

סוג הבהמה	כמות הסולת והשמן	כמות היין
פר בן בקר	3 עשרונים סולת בלולה בחצי הין שמן	חצי הין יין
איל	2 עשרונים סולת בלולה בשלישית הין שמן	שלישית הין יין
כבש	עישרון סולת בלולה ברביעית הין שמן	רביעית הין יין
כבש קורבן העומר	שני עשרונים סולת בלולה בשליש הין שמן	רביעית הין יין

וכן ניתן לפרט את הנסכים, של מים ושל יין ושמן, המנוסכים על גבי המזבח, גם כשהם בפני עצמם:

ציבור או יחיד	מקור המנחה	מתי מוקרבת/פרטים נוספים
ציבור – חובה	מים	ניסוך המים בחג הסוכות בעת הקרבת תמיד של שחר
יחיד - נדבה	יין ושמן	ניסוך יין ושמן

סוגי הקורבנות השונים בבית המקדש מתוארים בתרשים הבא:

---

סוגי העבודות בבהמה

, הטבלה הבאה מתארת את סוגי העבודות הנעשות בעת הקרבת הקרבן, על פי סוגי הקרבנות, ומה מבצעת כל עבודה.

שם העבודה	תיאור העבודה
הבאה	הבאת הקו רבן אל מקום שחיטתו.
סמיכה	הנחת ידי בעל הקורבן על ראש המהמה.
וידוי	וידוי של בעל הקורבן.
שחיטה	שחיטת הקורבן. בקודשי קודשים: השחיטה בכל מקום בעזרה.
קבלת הדם	לתוך כלי הנקרא מזרק.
הולכת הדם	הולכת הדם שבתוך המזרק, ע"י הכהן, למקום הזאתו/נתינתו. הזאת הדם בתוך ההיכל: בחטאת פנימית, של יחיד ושל ציבור.
נתינת הדם על ארבע קרנות מזבח החיצון	באצבע הכהן, על ארבע קרנות המזבח: דרום מזרחית, צפון-מזרחית, צפון-מערבית ודרום-מערבית.
זריקת הדם	ע"י הכהן, הזאה על המזבח. כשמדובר ב-2 מתנות שהן ארבע: קרן מזרחית צפונית, קרן מערבית דרומית.
שפיכת שיירי הדם	שפיכת שיירי הדם, שנותרו אחרי זריקת הדם או נתינתו, על יסוד המזבח, בקרן מערבית דרומית.
הפשט וניתוח	הפשטת עור הבהמה מבשרה, וחיתוכה ל-10 איברים.
הוצאת אימורים	הוצאת החלקים המוקטרים על המזבח.
הפרשת חזה ושוק	הפרשת חזה ושוק ימין לכהנים. באיל נזיר הכהן מקבל גם זרוע בשלה.
תנופה	הכהן נוטל את חלקי הקורבן מכל הסוגים, מניח כולם על ידי הבעלים, ומניח את ידיו מתחת ידי הבעלים, ושניהם ביחד מניפים את כל החלקים למעלה, למטה ים.
הדחה	רחיצה במים של הקרב והכרעיים.
הולכה	הולכת החלקים המוקטרים אל המזבח.
מליחה	מליחת החלקים המוקטרים.
עריכה	עריכת החלקים המוקטרים על גבי המזבח.
הקטרה	הקטרת החלקים המוקטרים על גבי המערכה הגדולה במזבח.
שריפה בבית הדשן	שריפת הקורבן, אחרי הוצאת האימורים, בבית הדשן מחוץ לבית המקדש.
אכילה ע"י כהן זכר בלבד	אכילת חלק הקורבן הנמסר לכהנים, בעזרה, ביום ההקרבה ובלילה שאחריו, עד חצות.
אכילה ע"י הכהנים ומשפחותיהם	אכילת חלק הקורבן הנמסר לכהנים, ע"י הכהנים ובני משפחותיהם, בכל העיר, לשני ימים והלילה שביניהם.
אכילה ע"י הבעלים	אכילת שאר חלקי הקורבן ע"י הבעלים.

האימורים, הם החלבים, הכליות, ויותרת הכבד, ובכבש – גם האליה (זנב הכבש).
וכעת נרחיב עבור כל עבודה באלו קרבנות היא מתבצעת.

שם העבודה	נעשית בסוגי הקורבנות הבאים
	קודשי קודשים				קודשים קלים
	חטאת פנימית	חטאת	אשם	עולה	שלמים	תודה, איל נזיר	בכור	מעשר בהמה	פסח
הבאה	V	V	V	V	V	V	V
סמיכה	V בחטאת יחיד	V בחטאת יחיד	V	V	V	V	-
וידוי	V בחטאת יחיד	V בחטאת יחיד	V	V	V דברי שבח והודאה	V דברי שבח והודאה	-
שחיטה	V	V	V	V	V נשחט בכל מקום בעזרה	V נשחט בכל מקום בעזרה	V נשחט בכל מקום בעזרה
קבלת הדם	V	V	V	V	V	V	V
הולכת הדם	V אל ההיכל	V	V	V	V	V	V
הזאת הדם בתוך ההיכל: בחטאת פנימית, של יחיד ושל ציבור	V	-	-	-	-	-	-
נתינת הדם על ארבע קרנות מזבח החיצון	-	V	-	-	-	-	-
זריקת הדם	-	-	V שתי מתנות שהן ארבע	V שתי מתנות שהן ארבע	V שתי מתנות שהן ארבע	V שתי מתנות שהן ארבע	-
שפיכת שיירי הדם	V על היסוד המערבי	על היסוד הדרומי	על היסוד הדרומי	על היסוד הדרומי	על היסוד הדרומי	על היסוד הדרומי	הדם ניתן בפעם אחת, מתנה אחת כנגד היסוד הדרומי
הפשט וניתוח	-	אין חובה	אין חובה	V	אין חובה	אין חובה	אין חובה
הוצאת אימורים	V	V	V	-	V	V	V
הפרשת חזה ושוק	-	-	-	-	V	V	-
תנופה	-	-	V באשם מצורע, יחד עם לוג השמן, במזרח העזרה	-	V	V	-
הדחה	V	V	V	V	V	V	V
הולכה	V	V	V	V	V	V	V
מליחה	V	V	V	V	V	V	V
עריכה	V	V	V	V כולל כל חלקי הקרבן	V	V	V
הקטרה	V הקטרת האימורים	V הקטרת האימורים	V הקטרת האימורים	V הקטרת הקורבן כולו	V הקטרת האימורים	V הקטרת האימורים, יחד עם נסכים ומנחה	V
שריפה בבית הדשן	V	-	-	-	-	-	-
אכילה ע"י כהנים זכרים, בעזרה	-	V בחטאת יחיד בלבד	V	-	V בשלמי ציבור.	-	-	-	-
אכילה ע"י הכהנים ומשפחותיהם, בטהרה בירושלים	-	-	-	-	V בשלמי יחיד. החזה ושוק הימין, נאכלים לשני ימים ולילה אחד	V בקרבן תודה: החזה, שוק הימין, ו-4 לחמים מתוך 40 לחמי קרבן התודה. באיל נזיר: החזה, שוק הימין, זרוע ו-2 לחמים. נאכלים יום ולילה עד חצות.	נאכל ע"י הכהנים, בכל העיר, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד.	-	-
אכילה ע"י הבעלים וכל אדם, בטהרה, בירושלים שבין החומות	-	-	-	-	בשלמי יחיד: שאר חלקי בשר השלמים לשני ימים ולילה אחד: ביום ההקרבה, בלילה שלאחריו, וביום שלמחרת, עד השקיעה.	נאכלים יחד עם 36 לחמי התודה, ליום ולילה עד חצות	-	נאכל לשני ימים ולילה אחד.	נאכל ע"י מנוייו, עד חצות, נאכל צלי.

וכללי עבודת הדם בקרבנות מפורטים בטבלה הבאה:

	סוג הקרבן	שחיטה וקיבול הדם	הזיה בקודש הקודשים	הזיה בהיכל	נתינת הדם	הזית הדם	מיצוי	שפיכת שיירי הדם
חטאת פנימית	פר ושעיר של יום הכיפורים	בצפון	עומד בין שני הבדים קרוב לכפורת, ומזה אחת למעלה ושבע למטה, כמצליף, סמוך לארון	הזיה על הפרוכת, ומזה אחת למעלה ושבע למטה, כמצליף. אחרי הזית דם הפר בקודש הקודשים ועל הפרוכת, ודם השעיר בקודש הקודשים ועל הפרוכת, מערב את שני הדמים, ומזה ארבע הזיות על ארבע הקרנות של מזבח הזהב ושבע הזיות על אמצע המזבח			-	שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
	שאר חטאות פנימיות: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים	בצפון	-	זורק שבע הזיות על הפרוכת המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים וארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב: אופן ההזיה על קרנות מזבח הזהב: כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה והמזבח לפניו ונותן על קרנות המזבח מבחוץ מתחיל מקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית לדרומית מזרחית			-	שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
חטאת	חטאת בהמה	בצפון	-	-	נתינת הדם על ארבעה הקרנות של מזבח החיצון, בחצי העליון של המזבח	-	-	שופך על יסוד הדרומי של מזבח החיצון
	-	חטאת העוף	מליקה והפרדה, כשהכהן בסובב	-	-	-	הזית הדם בקרן דרומית-מערבית, בחצי התחתון של המזבח	מיצוי שיירי הדם על היסוד
עולה	עולת בהמה	בצפון	-	-	-	שתי מתנות שהן ארבע, בקרן צפונית מזרחית ודרומית מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	שופך על יסוד הדרומי של מזבח החיצון
	-	עולת העוף	מליקה והפרדה, כשהכהן בסובב	-	-	-	הצמדת ראש העוף לקיר המזבח, ואח"כ הצמדת גוף העוף לקיר המזבח, כך שדמו ייסחט. בחצי העליון של המזבח	-
אשם	-	בצפון	-	-	-	שתי מתנות שהן ארבע, בקרן צפונית מזרחית ודרומית מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	שופך על יסוד הדרומי של מזבח החיצון
שלמים	שלמי ציבור	בצפון	-	-	-	שתי מתנות שהן ארבע, בקרן צפונית מזרחית ודרומית מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	שופך על יסוד הדרומי של מזבח החיצון
	שלמי יחיד	בכל מקום בעזרה	-	-	-	שתי מתנות שהן ארבע, בקרן צפונית מזרחית ודרומית מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	שופך על יסוד הדרומי של מזבח החיצון
תודה, איל נזיר	-	בכל מקום בעזרה	-	-	-	שתי מתנות שהן ארבע, בקרן צפונית מזרחית ודרומית מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	-
בכור, מעשר, פסח		בכל מקום בעזרה	-	-		מתנה אחת, כנגד היסוד, באיזה יסוד שירצה	-	-

---

סוגי העבודות בעוף

ניתן להקריב עוף – תור או בן יונה – לקורבן עולה או לקורבן חטאת. שלבי העבודה בעוף:

העבודה	מי מבצע		עולת העוף	חטאת העוף
מליקה	הכהן	הכהן חותך בעזרת הציפורן רוב הסימנים מנתק את הראש מהגוף	אינו מנתק את הראש מהגוף
הזאת הדם	הכהן	הזאת הדם לקרן דרומית-מערבית, בחצי התחתון של המזבח	-	V
מיצוי הדם	הכהן	הצמדת ראש העוף לקיר המזבח, ואח"כ הצמדת גוף העוף לקיר המזבח, כך שדמו ייסחט. נעשה בחצי העליון של המזבח.	V	מיצוי שיירי הדם על היסוד
הקטרת הראש	הכהן	מליחת הראש והקטרתו על גבי המזבח	V	-
הוצאת הקרביים	הכהן	הוצאת קרבי העוף וזריקתם לבת הדשן, ממזרח לכבש המזבח.	V	-
שיסוע	הכהן	אחיזת כנפי העוף וקריעת גב העוף.	V	-
הקרבת הגוף	הכהן	מליחת גוף העוף והקטרתו על גבי המזבח.	V	-
אכילה ע"י כהן	הכהן	אכילה ע"י כהנים זכרים.	-	V

פרטי הקרבת המנחות והנסחים

קרבן המנחה מתואר בספר ויקרא, אחרי קרבן הבהמה והעוף: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'". (ויקרא ב א-ג)
המנחות והנסכים מבטאים את הקרבנות המגיעים מעולם הצומח, והדומם. המנחות מורכבות מסולת, בדרך כלל סולת חיטים ובמקרים מסוימים סולת שעורים או קמח שעורים, שמן זית, ולבונה, ועליהן מפזר הכהן מלח. הנסכים הם יין המנוסח על גבי המזבח, ובחג הסוכות נעשה גם ניסוך המים שהוא מן הדומים.
המנחות והנסכים מוקרבים בהזדמנויות שונות:
א. נסכי היין, והסולת הבלולה בשמן הקרויה מנחת נסכים, מתווספים לקרבנות עולה ושלמים:
ב. המנחות יכולות להיות מובאים כנדבה, בפני עצמם, גם הנסכים יכולים להיות מובאים בפני עצמם, ואז הם מובאים עם סולת, הנקראת מנחת נסכים.
ג. יש קרבנות חטאת מסוימים שצריכים להיות מובאים, או יכולים להיות מובאים, כקרבן סולת.
ד. יש מנחות המיוחדות לכהנים: מנחת חביתין היא מנחה המובאת על ידי הכהן הגדול מדי יום ביומו, ומנחת חינוך מובאת על ידי הכהן ההדיוט בפעם הראשונה שבה הוא עובד במקדש.
ה. ויש גם מנחות מיוחדות למועדים מיוחדים: לחם הפנים, המחולק מדי שבת ובזיכי הלבונה שלו מוקטרים, קרבן העומר, ושתי הלחם.
מסביר הרב הירש בפירושו לתורה (ויקרא ב א), שבעוד בקרבן החי, הנפש עצמה היא קרבה על המזבח, שהרי הדם הוא הנפש, וכך מושגת קרבת ה', כשהנפש קרבה על פסגת יעודה, זאת בעוד בקרבן המנחה, הנפש היא המקריבה את רכושה, ומבטאת את שאיפתה לקרבת ה' על ידי הגשת המנחה להראות את תלותה בהקב"ה, וכך משיגה קרבת ה'. הסולת שבמנחה מבטאת את המזון הקיומי של האדם, השמן מבטא את העושר, והלבונה מבטאת את שביעות הרצון: ואת כל הדברים האלו מקריב האדם אל ה'.
ישנם חמישה סוגי המנחות שיכולות להיות מובאות כקרבן נדבה, וחמשת הסוגים עשויים סולת ושמן ונותנים עליהם לבונה:
א. מנחת סולת: סולת בלולה בשמן.
ב. חלות הנאפות תנור: סולת בלולה בשמן, שחולקה לחלות קטנות, ונאפתה בתנור מתכת במקדש.
ג. רקיקים הנאפים בתנור: סולת בלולה בשמן, שנאפתה כרקיקים.
ד. מנחת מחבת: סולת בלולה בשמן, שטוגנה על מחבת שטוחה, ללא מכסה.
ה. מנחת מרחשת: סולת בלולה בשמן, שטוגנה בסיר עמוק ומכוסה.
בדרך כלל היו מנחות הנדבה מובאות על ידי העניים, בגלל עלותם הנמוכה, ובגמרא (מנחות ק"ד ע"ב) מובאים דברי רבי יצחק על המעלה הגדולה של המנחות:
"אמר ר' יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני."
כלומר, בגלל מסירות הנפש בהבאת המנחה, למרות מצבם הכלכלי הקשה של המקריבים, נחשב הדבר כאילו הם מקריבים את נפשם, והמנחות עולים להיות ריח ניחוח לה' יתברך.


ועוד מדברי רבי יצחק:
"מפני מה נשתנית מנחה, שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו? משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו שהוא עני. אמר לו: עשה לי מן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך"
כלומר, הפרטים הבאים במלאכת המנחות, מטרתן כדי לתת לעניים את ההזדמנות לטרוח, להתאמץ, ולבטא את עצמם בעבודת ה' שלהם, גם כשאין בידיהם אפשרות להקריב שור או כבש.

פרטים
מקריב המנחה מביע במנחתו שהנכסים המיוצגים בה הם קניינו של המקבל מידיו ניתנו לו, וברצונו הם שאולים בידיו; בנכסים אלו הוא נכנע למקבל ומוכל לעשות את רצונו.
ודרך הקרבת המנחה, מגיעה הנפש אל קרבת ה': מסביר הרב הירש שבמנחה, הנפש איננה קרבה אלא מקריבה, ולא את עצמה היא מקריבה, אלא את רכושה: הנפש מבטאת את שאיפתה לקירבת ה', על ידי הגשת מנחה לאות השתעבדות: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'".
בפרק זה מטרתנו לתאר את סוגי המנחות השונות, אופן הכנתן ואופן הגשתן.


סוגי המנחות

בבית המקדש מוקרבים סוגי המנחות השונים. ישנן מנחות יחד ומנחות ציבור, ישנן מנחות המצטרפות לקרבן ומנחות המובאות בפני עצמן, ישנן מנחות חובה ומנחות נדבה.
לכל סוג של מנחה יש אופן הכנה משלו, כמפורט להלן:
חמשת הסוגים הבאים יכולים להתקבל כמנחת נדבה, על ידי אדם שידור אותם, אשה ריח ניחוח לה': הקומץ ממנחות אלו מוקרב על גבי המזבח, והשאר נאכל על ידי הכהנים בטהרה בתוך המקדש. כל המנחות עשויות סולת חיטים, שמן זית, ולבונה, ולפני הקרבתן מתווסף להן מלח, וכל חמשת הסוגים אינם חמץ. להלן חמשת מנחות הנדבה:
מנחת סולת: היא סולת בלולה בשמן: בתחילה נותנים את הסולת בתוך השמן, בוללים את הסולת בשמן נ וסף, ולבסוף חוזרים ויוצקים שמן על הבלילה.
מאפה תנור חלות: סולת בלולה בשמן, הנילושה עם מים לעשר חלות עבות, המוטבלות בשמן לפני האפיה, ונאפות בתנור בבית המקדש.
מאפה תנור רקיקים: עשרה רקיקים דקים, עשויים סולת עם מים פושרים, הנאפים בתנור, ונמשחים בשמן לאחר אפייתם.
מנחת מחבת: פתיתים של סולת בלולה בשמן המטוגנים במחבת, שהיא כלי שטוח. אופן הכנתם: נתינת שמן בכלי, הוספת הסולת, הוספת שמן נוסף, בלילת הסולת והשמן, לישה במים פושרים, טיגון במחבת, פתיתה לפתיתים, נתינה לכלי שרת, ויציקת שאר השמן.
מנחת מרחשת: פתיתים של סולת בלולה בשמן המטוגנים במרחשת, שהיא כלי שמן עמוק: אופן הכנתם: נתינת שמן בכלי, הוספת הסולת, הוספת שמן נוסף, בלילת הסולת והשמן, לישה במים פושרים, טיגון בשמן עמוק במרחשת, פתיתה לפתיתים, נתינה לכלי שרת, ויציקת שאר השמן.
בנוסף לתיאור מנחות אלו שהן מנחות נדבה, כל קרבן מסוג עולה או שלמים, מוקרב ביחד עם מנחת סולת ונסכים.
בנוסף, יש גם קרבנות מיוחדים המובאים עם סוגים מיוחדים של מנחות, כמפורט להלן:
קרבן תודה מובא ביחד עם רבוכה, שהיא בצק שנחלט במים רותחים ואח"כ נאפה וטוגן, וביחד עם מנחת תנור: חלות מצות, רקיקי מצות, וחלות חמץ,
וקרבן נזיר מובא ביחד עם חלות מצות ורקיקי מצות, כמפורט בהמשך.
כל סוגי המנחות האלו ניתנות עם לבונה על גבי המנחה המוכנה בכלי השרת, וכן נמלחות במלח לפני הקטרתן על גבי המזבח.
סוגים מיוחדים של מנחות יחיד הם המנחות המובאות על ידי כהן: מנחה מיוחדת המובאת על ידי כהן ביום שבו הוא מתחיל בעבודתו במקדש, וקרויה מנחת חינוך, ומנחת חביתין, המובאות על ידי הכהן הגדול מדי יום ביומו. מנחות חינוך וחביתין מורכבות מעשירית האיפה סולת בלולה בשמן, המחולקת לשתים עשרה חלות, שעוברות בישול, טיגון ואפיה, ומוגשות בבוקר ובין הערביים, ומוקטרות כולן על המזבח קודש לה'. בנוסף, כל המנחות המובאות על ידי כהן, מוקטרות כולן על המזבח.
מנחות מיוחדות המובאות על ידי כלל הציבור הן מנחת העומר, שהיא מנחת סולת שעורים בלולה בשמן, המובאת ביום השני של חג הפסח, שתי הלחם בחג השבועות, ולחם הפנים, שנים עשר חלות המונחות בשלחן לחם הפנים בהיכל, מדי שבת בשבתו, למשך שבוע עד השבת הבאה, אז הן נאכלות על ידי הכהנים במקדש בטהרה, אחרי שבזיכי הלבונה שהיו על לחם הפנים מוקרבים על גבי המזבח.
בנוסף לאלו, ישנה גם מנחה המובאת כקרבן חטאת, זו מנחת חוטא דל ביותר, שהתחייב בקרבן עולה ויורד, ומנחה זו מובאת ללא שמן וללא לבונה, וכן מנחת אישה סוטה, שהיא מנחת קמח שעורים, המובאת אף היא ללא שמן וללא לבונה.
בנוסף, לקרבנות העולה והשלמים, של הציבור ושל היחיד, מצורפים גם נסכי יין, בכמות השווה לכמות השמן במנחה: רביעית ההין יין עם עשרון סולת בלולה ברביעית ההין שמן, עבור קרבן של כבש, שליש ההין יין עם שני עשרונים סולת בלולה בשליש ההין שמן, עבור קרבן של איל, ומחצית ההין יין עם שלושה עשרונים סולת בלולה במחצית ההין שמן, עבור קרבן של פר או עגל.
ברוב סוגי המנחות, קומץ הכהן קומץ מהן, עם הלבונה שעל המנחה, מוסיף להן מלח ומקריבן על גבי המזבח, כאשר שאר המנחה נאכלת על ידי הכהנים, במקביל לניסוך היין על גבי המזבח, אבל ישנן מנחות המוקרבות כולן על גבי המזבח, ישנן מנחות הנאכלות כולן על ידי הכהנים, וישנן מנחות המחולקות בין הכהנים לבין בעלי הקרבן, כמפורט בהמשך.
כעת נפרט את שלבי ההכנה וההקרבה של המנחות והנסכים, לסוגיהם. יש לציין שבכל סוגי המנחות, על מביא המנחה להקדיש בפיו את חומרי המנחה, ולומר: 'הרי אלו למנחתי'.

הטבלה הבאה מפרטת את סוגי המנחות השונים, מה חומרי המנחה, אופן הכנתה, ומתי היא מוקרבת.

ציבור או יחיד	שם המנחה	מקור המנחה	החומרים להכנת מנחה זו	אופן ההכנה	מתי מוקרבת/פרטים נוספים
מנחת ציבור – חובה	מנחת העומר	סולת שעורים, שמן, לבונה	עשרון סולת שעורים, לוג שמן וקומץ לבונה.	סולת השעורים מעובדת משלוש סאין שעורים.	מנחת העומר (מנחת ביכורים): בט"ז בניסן, מתירה אכילת חדש.
	שתי הלחם	סולת חיטים, שאור	שני עשרונים סולת חטים + שאור להחמצה, הנאפים לשני לחמים.	שתי חלות גדולות, מסולת המעובדת מתוך שלוש סאין סולת חיטים מהתבואה החדשה.	שתי הלחם: בשבועות, מתירה הקרבת חדש.
	לחם הפנים	סולת חיטים	24 עשרונים סולת חיטים	מאפה חלות. שנים עשרה לחמים הנערכים על שולחן לחם הפנים ומוחלפים מדי שבת.	לחם הפנים: נאפה בערב שבת, מוחלף על שולחן לחם הפנים כל שבת. אחרי ההחלפה,
		לבונה	שני בזיכי לבונה	בזיכי הלבונה משולחן לחם הפנים	כל שבת, אחרי החלפת לחם הפנים, היו מוקטרים על מזבח העולה, ואחרי הקטרתם, היהלחם הפנים מחולק לכהנים.
מנחת יחיד – חובה	מנחת חוטא	סולת חיטים	עשרון סולת	מנחת חוטא: קורבן עולה ויורד
	מנחת חינוך	סולת חיטים	עשרון סולת, שלושה לוגין שמן וקומץ לבונה	כמו מנחת סולת	מנחת חינוך: כהן המתחיל לעבוד במקדש, או כהן שנתמנה להיות כהן גדול
	מנחת חביתין	סולת חיטים	עשרון סולת חיטים, שלוש לוג שמן וקומץ לבונה	הכנת שנים עשר חלות: שש בבוקר ושש בין הערביים.	מנחת חביתין: מנחת תמיד של כהן גדול
	מנחת קנאות	קמח שעורים	עשרון קמח שעורים	הקמח מובא משעורים השייכים לבעלה	מנחת קנאות: סוטה
יחיד - נדבה	מנחת סולת	סולת חיטים, שמן, לבונה.	לכל הפחות עשרון סולת חיטים. בכל עשרון סולת נותנים לוג שמן וקומץ לבונה. ניתן להוסיף סולת עד שישים עשרונים לכל כלי.	חלק מהשמן ניתן לכלי, מעליו שם האדם את הסולת, מעליה שופך עוד חלק מהשמן ובולל. לאחר מכן מעביר את הסולת הבלולה לכלי שרת, יוצק עליה את שארית השמן, ונותן עליה לבונה.	נדר או נדבה. עשויות מעשרון סולת חיטים לכל הפחות.
	מנחת מחבת			טיגון בכלי שטוח
	מנחת מרחשת			טיגון בכלי עמוק - מאפה כלי
	מנחת תנור			מנחת תנור מאפה תנור – חלות מצות
	מנחת רקיקין			מנחת רקיקין – נעשית בתנור
חלק מקרבן	ביחד עם קרבנות: עולה, שלמים	סולת בלולה בשמן			מנחה הבאה עם קרבן נדר, נדבה וחובה: עולה או שלמים, מוסף, וכן חטאת ואשם של מצורע.
	מנחת תודה	סולת, שמן.	6 סאים סולת חיטים, מהם נאפים כלל הלחמים.	40 ככרות לחם מהסוגים הבאים: רבוכה (בצק שנחלט במים רותחים ואח"כ נאפה וטוגן), חלות מצות, רקיקי מצה, חלות חמץ.	מנחת תודה, המובאת עם קורבן תודה. עשירית ממנה מובאת לאכילת הכהנים לילה ויום, עם החזה ושוק הימין, והשאר נאכל בטהרה על ידי הבעלים ואורחיו, במשך יום ולילה.
מנחת נזירות			6 ו- 2/3 עשרונים סולת, מהם נאפים עשר חלות מצות ועשרה רקיקי מצה, וכולם נמשכים בחצי לוג שמן.	חלות מצות סולת בלולות בשמן, רקיקי סולת בלולים בשמן	מנחת נזירות, המובאת ע"י הנזיר כאשר סיים את נזירותו. החלות והרקיקים מובאים כולם בסל אחד, יחד עם איל השלמים אותו מביא הנזיר בסיום נזירותו.

סוגי נסכים ומתי הם מובאים
הביטוי נסכים מתייחס בדרך כלל אל יין ושמן המנוסחים על גבי המזבח, ויורדים דרך השיתים אל מי התהום. בנוסף למנחה, ניתן לתרום גם נסכים בפני עצמם, וכן כל קרבן עולה או שלמים מוקרב כאשר מצורפים אליו סולת בלולה בשמן למשחה, ונסחים לניסוח על גבי המזבח.
וכך כותב הרמב"ם (מעשה הקורבנות, פרק ב הלכה א):
היין והסולת שמביאין עם הקרבן הם הנקראין נסכים והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה ולא הגשה ולא לבונה אבל טעונה מלח וכולה נשרפת על מזבח החיצון, ויתנסך היין על המזבח. ואין נותנין אותו על האש אלא מגביה ידו ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין:
להלן פירוט נסכי היין והמים הניתנים על המזבח:

ציבור או יחיד	מקור המנחה	מתי מוקרבת/פרטים נוספים
ציבור – חובה	מים	ניסוך המים בחג הסוכות בעת הקרבת תמיד של שחר
יחיד – נדבה	יין ושמן	ניסוך יין ושמן.
חלק מקרבן	יין לנסוך על המזבח	יחד עם קרבן הזבח, ועם המנחה המצורפת. כמות היין המנוסח היא ככמות השמן הבלולה בסולת: רביעית הין יין ורביעית הין שמן לעשרון סולת לכבש אחד, שליש הין יין ושליש הין שמן ושני עשרונים סולת לאיל אחד, וחצי הין יין עם חצי הין שמן ושלושה עשרונים סולת לפר או עגל אחד.
כבש קורבן העומר	יין לנסוך על המזבח	רבע הין יין ושליש הין שמן עם שני עשרונים סולת, לכבש של קורבן העומר.

בנוסף, היו המנחות והנסחים מצטרפים לקרבנות העולה והשלמים, בכמות שהיא קבועה מראש עבור כל סוג של קרבן עולה ושלמים, כמפורט בטבלה הבאה:

סוג הבהמה	כמות הסולת והשמן	כמות היין
פר בן בקר	3 עשרונים סולת בלולה בחצי הין שמן	חצי הין יין
איל	2 עשרונים סולת בלולה בשלישית הין שמן	שלישית הין יין
כבש	עישרון סולת בלולה ברביעית הין שמן	רביעית הין יין
כבש קורבן העומר	שני עשרונים סולת בלולה בשליש הין שמן	רביעית הין יין

ישנם ארבע סוגים של מנחות ציבור, שהן מנחות חובה:
• מנחת נסכים, שהיא המנחה המצטרפת לקרבנות התמיד, המוספים, ולשלמי הציבור,
• לחם הפנים, שנמצא על שולחן לחם הפנים בהיכל, ומוחלף מדי שבת בשבתו,
• העומר
• שני הלחם.

להלן נפרט על כל סוג של מנחה, מתי היא מוקרבת, מה הוא אופן הכנתה, וכיצד היא מוקרבת:
מנחת סולת
מוגשת: כחלק מקרבן עולה, שלמים, תודה, קרבן נזיר, וכן כנדבה
מקור: ויקרא ב', א-ג:
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה: וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה': וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה':"
אופן הכנתה:
רכיבים: עשירית האיפה סולת חיטים, לוג שמן.
תהליך ההכנה:
א. מוזגים חלק מהשמן לכלי.
ב. מוסיפים מעליו את הסולת.
ג. שופכים על הסולת עוד חלק מהשמן.
ד. בוללים ביחד.
ה. מעבירים את הסולת הבלולה בשמן לכלי שרת.
ו. יוצקים מעליה את שארית השמן
ז. נותנים עליה לבונה.
אופן ההקרבה של מנחת סולת שהיא נדבה:
א. הכהן מגיש את המנחה לקרן הדרומית-מערבית של המזבח.
ב. לאחר ההגשה, הכהן מזיח את הלבונה לצד אחד, לוקח קומץ מהסולת הבלולה בשמן, ומעביר את הקומץ אל כלי שרת
ג. הכהן מוסיף את כל הלבונה על הקומץ שבכלי השרת, מולח אותו, ומקריב על גבי המזבח החיצון.
ד. שארית המנחה נאכלת על ידי הכהנים בעזרה.
אופן ההקרבה של מנחת סולת המובאת כמנחת נסחים, יחד עם קרבן עולה או שלמים:
א. הכהן מוליך את כל המנחה לראש המזבח.
ב. הכהן מולח את המנחה ומקטיר את כולה על גבי המזבח.
ג. הכהן מנסך את היין בספל הכסף שבקרן דרומית-מערבית של המזבח. (ויש אומרים, לספל המזרחי מבין שני הספלים שעל המזבח).

מנחת חביתין
מוגשת על ידי כל כהן כמנחת חינוך, כשהוא מתחיל את עבודתו במקדש, וכן מוגשת על ידי הכהן הגדול מדי יום ביומו.
מקור: ויקרא ו, יג-טו:
"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לה'"
אופן הכנתה:
רכיבים: עשירית האיפה סולת חיטים, שלושה לוגין של שמן.
תהליך ההכנה:
א. הכהן מביא עשירית האיפה סולת חיטים ושלושה לוגין שמן, והוא מקדיש את הסולת ואח"כ מחלק אותה לשני חצאים.
ב. בוללים את הסולת בשמן.
ג. חולטים את העיסה במים רותחים
ד. מחלקים את העיסה לשני חלקים, ולשים מכל חצי עישרון שש חלות.
ה. אופים את החלות בתנור
ו. אחרי האפיה, מטגנים כל חלה עם השמן שלה, בשער רביעית לוגין שמן עבור לכל חלה.
ז. במנחת חביתין של כהן גדול: מחלקים את החלות לשני חלקים: חצי מוקרב בבוקר וחצי מוקרב בערב. ואילו מנחת חינוך של כהן שמתחיל בעבודתו אינה מחולקת לשני חלקים.
ח. פתיתת החלות: מקפלים כל אחת מהחלות לשניים, פותתים, עד שתימצא כל פתיתה כפולה לשניים. ולדעת רש"י מקפלים לשניים אבל אין פותתים לפתיתים.
ט. לישת החביתין, אפייתן וטיגונן נעשים ביום ההקרבה ולא מבעוד יום, ולישתן ואפייתן דוחים את השבת ואת הטומאה, ככל קרבן שקבוע לו זמן.
אופן ההקרבה בגמר ההכנה:
א. מנחת החביתין מחולקת לשני כלי שרת: שש חלות וחצי קומץ לבונה מוקרבים בבוקר, ושש חלות וחצי קומץ לבונה מוקרבים בין הערביים.
ב. הכהן מגיש את הכלי ובו שש חלות וחצי קומץ לבונה לקרן המערבית-דרומית של המזבח.
ג. הכהן מוליך את המנחה והלבונה לראש המזבח.
ד. הכהן מולח את החלות ומקטיר אותן כליל לאישים.

מנחת מחבת
מוגשת: כנדבה
מקור: ויקרא ב, ה,ו.
”וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה. פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא.”
אופן ההכנה: ע"י הבעלים או ע"י זר (מי שאינו כהן):
א. הבעלים מודדים עשרון סולת בתוך כלי אחד, לוג שמן וכלי שני, וקומץ לבונה.
ב. נותנים לתוך כלי כזית מהשמן
ג. שופכים לכלי את הסולת
ד. נותנים את שאר השמן על הסולת, משאירים כזית שמן בכלי השמן המקורי.
ה. בוללים את הסולת בשמן.
ו. לאחר הבלילה, מוסיפים מים לצורך הלישה, לשים, ומחלקים כל עשרון לעשר חלקים שווים.
ז. אופים את המנחה במחבת, והמאפה יוצא קשה.
ח. פותתים את המאפים ויוצקים לתוכם את השמן הנותר, ועליהם מוסיפים את הלבונה.
אופן ההקרבה: ע"י כהן:
א. קמיצה: הכהן נוטל בידו (בשלוש האצבעות האמצעיות) חלק מהנחה, הקרוי קומץ, בכלי שרת.
ב. הכהן מוליך את כלי השרת למזבח, ומגיש אותו כנגד חודה של קרן דרומית מערבית של המזבח החיצון.
ג. הכהן מקטיר את הקומץ במזבח החיצון. מנחת כהן, מוקטרת כולה.
ד. הכהנים אוכלים את שיירי המנחות בעזרה, ביום ובלילה שאחריו, ונזהרים לאוכלם כשהם לא חמץ.

מנחת מרחשת
מקור: ויקרא ב, ה,ו.
”וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה. פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא.”
אופן ההכנה:
א. הבעלים מודדים עשרון סולת בתוך כלי אחד, לוג שמן וכלי שני, וקומץ לבונה.
ב. נותנים לתוך כלי כזית מהשמן
ג. שופכים לכלי את הסולת
ד. נותנים את שאר השמן על הסולת, משאירים כזית שמן בכלי השמן המקורי.
ה. בוללים את הסולת בשמן.
ו. לאחר הבלילה, מוסיפים מים לצורך הלישה, לשים, ומחלקים כל עשרון לעשר חלקים שווים.
ז. מבשלים את המנחה במרחשת, שהיא כלי עמוק עם דפנות, והמאפה נשאר רך ורטוב.
ח. בגמר הבישול, פותחים את המאפים ויוצקים לתוכם את השמן הנותר.
ט. עליהם מוסיפים את הלבונה.
אופן ההקרבה:
כמו ההקרבה של מנחת מחבת.

מנחת מאפה תנור: חלות
מקור: מנחה ב ד
וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.
אופן ההכנה:
א. הבעלים מודד את הסולת ואת השמן בכלי המדידה. כמות הסולת: לכל הפחות עשרון. כמות השמן: לוג שמן לכל עשרון שמן.
ב. הסולת מוכנסת לכלי.
ג. מוסיפים עליה את לוג השמן.
ד. מוסיפים מים לתוך הכלי עם הסולת.
ה. לשים ושומרים על הבצק שלא יחמיץ.
ו. מחלקים לעשר חלות.
ז. מכניסים לתנור את החלות לצורך אפייתן. אופים על רצפת התנור.
ח. פותתים את החלות לפתיתים בגודל כזית, ונותנים עליהם לבונה.
אופן ההקרבה:
כמו ההקרבה של מנחת מחבת.

מנחת מאפה תנור: רקיקים
מקור: מנחה ב ד
וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.
אופן ההכנה:
א. הבעלים מודד את הסולת ואת השמן בכלי המדידה. כמות הסולת: לכל הפחות עשרון. כמות השמן: לוג שמן לכל עשרון שמן.
ב. הסולת מוכנסת לכלי.
ג. מוסיפים מים לתוך הכלי עם הסולת.
ד. לשים ושומרים על הבצק שלא יחמיץ.
ה. מחלקים לעשר חלות.
ו. מרדדים את החלות שתהיינה דקות כמו מצות
ז. מכניסים לתנור את הרקיקים לצורך אפייתם. אופים על רצפת התנור.
ח. אחרי האפיה מושכים אותן בשמן שוב ושוב עם כל הלוג שמן.
ט. פותתים את החלות או הרקיקים לפתיתים בגודל כזית, ונותנים עליהם לבונה.

אופן ההקרבה:
כמו ההקרבה של מנחת מחבת.

---

שלבי ההכנה וההקרבה של המנחות השונות, מפורטים בטבלה הבאה. יש לציין שגם במנחות ציבור וגם במנחות יחיד, השלבים עד נתינת המנחה בכלי שרת יכולים להיעשות ע"י זר, והחל מהשלב של נתינת המנחה לסוגיה השונים בכלי שרת, ועד סיום ההקטרה ואכילת השיירים, התהליך נחשב עבודה ונעשה ע"י הכהן.


מנחות ציבור:

שם העבודה	תיאור העבודה	נעשית בסוגי המנחות הבאים	מי מבצע עבודה זאת
מנחת נסכים	הכנת המנחה: כשר בזר, החל ממידה, נעשית בעזרה	שתי הלחם, לחם הפנים	מי מבצע עבודה זאת: כשר בזר, החל ממידה, נעשית בעזרה
קצירה- כחלק מהעבודה	קצירת 3 סאים שעורה, בט"ז בניסן בלילה. 3 אנשים, ב-3 מגלים, ל-3 קופות	ביקורי קציר חיטים, מתוך 3 סאים של חיטה	-
מידה	מדידת מרכיבי המנחה	עישרון סולת חיטה, עשרון סולת שעורה, 24 עשרונים סולת חיטה	-
קידוש כלי	הכנת כלי שרת	-	-
נתינת סולת	נתינת חלק מהשמן ועליו הסולת	-	-
נתינת שמן	לוג שמן	-	-
בלילה	בלילת הסולת והשמן	נאפים בערב שבת/יום טוב	-
לישה בפושרים	לישת כל לחם בנפרד	-	-
חלוקת העיסה	-	-	-
אפיה/טיגון	אפית חלות חמץ. מכאן: בתוך שטח העזרה. נאפים בערב שבת/יום טוב	-	-
משיחה בשמן	-	-	-
פתיתה	-	-	-
נתינת לתוך כלי שרת	נתינת בכלי שרת אחרי הנתינה לכלי שרת, נתינת השמן הנותר והשמת לבונה על הסולת	-	נתינה על שולחן לחם הפנים
הולכה והגשה	הולכת המנחה אל המזבח והגשת המנחה כך שהכלי ייגע בחוד הקרן הדרומית מערבית של המזבח	הנפה: ביחד עם הכבשים, ואח"כ ביחד עם חזה ושוק מכ"א מהכבשים	-
קמיצה	לקיחת קומץ מהמנחה אל תוך כלי שרת	-	-
נתינת לבונה	נתינת הלבונה על הקומץ	-	נתינת שני בזיכי לבונה על שולחן לחם הפנים
מליחה	מליחת המנחה לפני הקטרתה	-	-
הקטרה	הקטרה ע"ג המזבח	-	הקטרת הלבונה בכל שבת, על מזבח החיצון
אכילת השיירים	הכהן אוכל את המנחה בתחום העזרה	יום ולילה. לחם אחד נוטל הכהן הגדול והלחם השני ע"י שאר הכהנים.	חלוקת לחם הפנים לכהנים, אחרי הקטרת הלבונה.

שלבי ההכנה וההקרבה של מנחות יחיד מפורטים בטבלאות הבאות:
מנחות יחיד-חובה

שם העבודה	תיאור העבודה	נעשית בסוגי המנחות הבאים				מי יכול לבצע
		מנחת חוטא	מנחת סוטה	מנחת חביתין (מנחת כהן משיח)	מנחת חינוך
מידה	מדידת מרכיבי המנחה	V	V	V	V	הכנת המנחה: כשרה בזר, נעשית בעזרה
קידוש כלי	הכנת כלי שרת	V	V	V	V
נתינת סולת		V	V	V חוצים את הסולת לשני חצאים, וכל חצי מחולק ל-6 חלות	V חוצים את הסולת לשני חצאים, וכל חצי מחולק ל-6 חלות
נתינת שמן		-	-	V מחלקים את השמן ל-12 רביעיות, בכלי המכיל רביעית, וכל רביעית נבללת בסולת של אחת החלות	V מחלקים את השמן ל-12 רביעיות, בכלי המכיל רביעית, וכל רביעית נבללת בסולת של אחת החלות
בלילה	בלילת הסולת והשמן	-	-	בוללים חלק מהשמן בסולת. בעת הבלילה מוסיפים מים רותחים כדי לחלוט את התערובת.	בוללים חלק מהשמן בסולת. בעת הבלילה מוסיפים מים רותחים כדי לחלוט את התערובת.
לישה בפושרים		-	-	V	V
חלוקת העיסה		-	-	כל חצי עישרון מחולק ל-6 חלות, סה"כ 12 חלות.	כל חצי עישרון מחולק ל-6 חלות, סה"כ 12 חלות.
אפיה/טיגון	אפיית המנחה האפויה במקדש או טיגונה במקדש	-	-	אפית החלות בתוך שטח העזרה. אפיית כל חלה באופן חלקי, ואח"כ קלייתה על מחבת עם שאר רביעית השמן.	אפית החלות בתוך שטח העזרה. אפיית כל חלה באופן חלקי, ואח"כ קלייתה על מחבת עם שאר רביעית השמן.
משיחה בשמן		-	-	-	-
פתיתה		-	-	V	V
נתינה לכלי שרת	נתינת המנחה לכלי שרת וקידושה בכלי שרת	V	V	V נתינת הפתיתים	V נתינת הפתיתים
נתינת שמן ולבונה	נתינת השמן והלבונה על המנחה	-	-	V	V
הולכה והגשה	הולכת המנחה אל הכהן, והכהן מוליך אל המזבח ומגיש את המנחה כך שהכלי ייגע בחוד הקרן הדרומית מערבית של המזבח ומגיש את המנחה כך שהכלי ייגע בחוד הקרן הדרומית מערבית של המזבח	V	V אחרי שהאישה שותה מהמים, הכהן והאישה מניפים את המנחה, במזרח העזרה. הכהן מוליך ומביא מעלה ומוריד.	V	V	הקרבת המנחה: עבודה, נעשית ע"י הכהנים בעזרה
קמיצה	לקיחת קומץ מהמנחה, מהמקום שיש בו ריבוי שמן, לא פחות מכשני זיתים.	V	V פרט למנחה שהביא כהן, שאינה נקמצת ואינה נאכלת אלא נשרפת כולה על המזבח.	-	-
נתינת הקומץ לתוך כלי שרת	נותן הקומץ בכלי שרת ומקדשו בכלי שרת	V	V	-	-
נתינת לבונה	ליקוט הלבונה מהמנחה ונתינתה על הקומץ שבכלי.	-	-	V נותן לבונה על המנחה כולה	V נותן לבונה על המנחה כולה
מליחה	מליחת המנחה לפני הקטרתה	V	V	V	V
הקטרה	הקטרה ע"ג המזבח: נותן על האישים מכלי שרת	V	V	V המנחה מוקטרת ביום הכנתה, חציה מוקטר בבוקר וחציה בין הערביים.	V המנחה מוקטרת ביום הכנתה, חציה מוקטר בבוקר וחציה בין הערביים.
אכילת השיירים	הכהן אוכל את שיירי המנחה בתחום העזרה.	V	V יום ולילה. פרט למנחה שהביא כהן, שאינה נקמצת ואינה נאכלת אלא נשרפת כולה על המזבח.	-	-

כעת, נעבור לתיאור ההכנה של מנחות הנדבה השונות, כפי שפורטו למעלה.

מנחות יחיד-נדבה

שם העבודה	תיאור העבודה	מנחת סולת	מאפה תנור חלות	מאפה תנור רקיקים	מנחת מחבת	מנחת מרחשת	הכנת המנחה:
מידה	מדידת מרכיבי המנחה	V עשרון סולת או יותר. לוג שמן לכל עשרון.	V עשרון סולת או יותר. לוג שמן (1/12 הין) לכל עשרון.	V עשרון סולת או יותר. לוג שמן לכל עשרון.	V עשרון סולת או יותר. לוג שמן לכל עשרון.
קידוש כלי	הכנת כלי שרת	V	-	-	V נותן השמן בכלי
נתינת סולת		V נתינת חלק מהשמן ועליו הסולת	V	V	V נותן על השמן את הסולת
נתינת שמן		V	V	-	V נותן שמן נוסף על הסולת
בלילה	בלילת הסולת והשמן	V	V	-	V
לישה בפושרים		-	V ליסת הסולת עם השמן ובתוספת מים	V לישת הסולת עם מים בלבד.	V
חלוקת העיסה		-	V ל-10 חלות	V ל-10 רקיקים	-
אפיה/טיגון	אפיית המנחה האפויה במקדש או טיגונה במקדש	-	אפית 10 חלות	אפית 10 מצות דקות	טיגון במחבת: כלי שאין לו שפה	טיגון במרחשת: כלי עמוק, טיגון בשמן עמוק
משיחה בשמן		-	-	-	V משיחה בשמן אחר האפיה עד שכל השמן נבלע ברקיקים	-
פתיתה		-	V פתיתים בגודל כזית	V פתיתים בגודל כזית
נתינה לכלי שרת	נתינת המנחה לכלי שרת וקידושה בכלי שרת	אחרי הנתינה לכלי שרת, נתינת השמן הנותר ולבונה על הסולת	V נתינת הפתיתים	V נתינת הפתיתים	V נתינת החתיכות
נתינת שמן ולבונה	נתינן השמן והלבונה על המנחה	V	V	V	V
הולכה והגשה	הולכת המנחה אל הכהן, והכהן מוליך אל המזבח ומגיש את המנחה כך שהכלי ייגע בחוד הקרן הדרומית מערבית של המזבח	V	V	V	V		הקרבת המנחה: עבודה, נעשית ע"י הכהנים בעזרה. בכל מנחות אלו: מנחה שהביא כהן, אינה נקמצת ואינה נאכלת אלא נשרפת כולה על המזבח
קמיצה	לקיחת קומץ מהמנחה, מהמקום שיש בו ריבוי שמן, לא פחות מכשני זיתים.	V	V	V	V
נתינת הקומץ לתוך כלי שרת	נותן הקומץ בכלי שרת ומקדשו בכלי שרת	V	V	V	V
נתינת לבונה	ליקוט הלבונה מהמנחה ונתינתה על הקומץ שבכלי	V	V	V	V
מליחה	מליחת המנחה לפני הקטרתה	V	V	V	V
הקטרה	הקטרה ע"ג המזבח: נותן על האישים מכלי שרת	V	V	V	V
אכילת השיירים	הכהן אוכל את המנחה בתחום העזרה, יום ולילה	V	V	V	V		בכל המנחות האלו: מנחה שהביא כהן, אינה נקמצת ואינה נאכלת אלא נשרפת כולה על המזבח

כל אלו הם סוגי הקרבנות והנסחים המועלים על גבי המזבח. נמשיך בס"ד עם סודות עבודת הקרבנות ומהותה הרוחנית.

סודות עבודת הקרבנות

ההשפעה הרוחנית של עבודת הקרבנות - פירוש רבינו בחיית ויקרא א ט
והקטיר הכהן את הכל המזבחה עולה אשה ריח ניחוח לה'.
על דרך הפשט טעם הקרבנות הכל לתועלת האדם, כי חפץ ה' יתעלה באדם שהוא מבחר המין ושבשבילו נברא העולם, שיהיה כלו שכלי כמלאך ה' צבאות בלא חטא,
והיה כי יחטא אשם מצד היצר הרע הנטוע בו, ראוי לו שיתנחם ויכיר ויתבונן בפחיתות עצמו ובערך רוממות האדון יתעלה אשר המרה את פיו, ויתחייב שישים אל לבו כי חטא לפניו בגופו ובנפשו,
ומפני שכל פעולות האדם נכללות בשלשה דברים, והם המעשה והדבור והמחשבה שהם שלשה חלקי החטא, על כן תחייב התורה את האדם להביא קרבן על חטאו ושיסמוך את ידיו עליו כנגד המעשה, ושיתודה בפיו כנגד הדבור, ושישרוף כלי העצה והמחשבה שהסכימו בחטא והם הקרב והכליות כנגד המחשבה, כדי שיתכפר בשלשה דברים אלו על שלשת חלקי החטא, וראוי לו שיזרק דמו של קרבן על גבי המזבח כנגד דמו,
וכאשר יעשה כל הענינים האלה יחשוב בלבו כי הוא מתחייב מיתה בחטאו וראוי להענש בארבע מיתות בית דין שהם סקילה שרפה הרג וחנק,
כשהוא לוקח הבהמה ומשליכה ודוחף אותה לארץ הרי זה כענין סקילה, וכאלו מודה שהוא חייב סקילה, וכששוחט אותה ותקף בשעת שחיטה בצוארה כדי שלא ישהה הרי שעשה הרג וחנק כאלו מודה שהוא חייב הרג וחנק, וכשהוא שורפה כאלו מודה שהוא חייב שרפה:
ודומה לזה דרשו רז"ל בענין העקדה (בראשית כב) ויעלהו לעולה תחת בנו, מהו תחת בנו אלא על כל עבודה שהיה עושה אברהם באיל היה מתפלל יהי רצון מלפניך שתהיה עבודה זו חשובה כאלו היא עשויה בבני, כאלו הוא שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא נשרף ונעשה דשן.
וכיון שהחוטא ראוי שיהיה דמו נשפך כדם הקרבן, ושיהיה גופו נשרף כגוף הקרבן, והקב"ה לוקח קרבנו ממנו תמורתו וכופרו, הנה זה חסד גמור אשר גמלהו הש"י ברחמיו וברוב חסדיו לקח נפש הבהמה תחת נפשו ושיתכפר בה.
וטעם זה נכון ומתיישב על הלב, ואע"פ שאין התועלת בקרבנות לפי הדרך הזה כי אם לחוטא המקריב לבדו, הנה הקרבן יקראנו הכתוב אשה ריח ניחוח לה', מפני שרצונו של הקב"ה דבק בחוטא הזה אחר שנחם על חטאו והקריב קרבנו, והוא יתעלה צוה לו בזה ונעשה רצונו: וע"ד המדרש כתיב (תהלים נ) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, (שם) לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים, כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף.

א"ר שמעון י"ג מדות של רחמים כתוב בהקב"ה, שנאמר (שמות לד) ויעבור ה' על פניו וגו', יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי הוי אומר אם ארעב לא אומר לך.
א"ר יהודה בר סימון אמר הקב"ה עשר מיני בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך, שלש ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים שבע שלא ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר, ומאלו שאינן ברשותך לא הטרחתי עליך שתביא לפני קרבן מהן, אלא מאותן שברשותך מן הגדלים על אבוסך, הוי אומר אם ארעב לא אומר לך.
אמר ר' יצחק את קרבני לחמי, וכי יש לפניו אכילה ושתיה, למד ממלאכי השרת שכתוב בהם (תהלים קד) משרתיו אש לוהט, מהיכן ניזונין, מזיו השכינה, שנאמר (משלי טז) באור פני מלך חיים.
ר' שמעון בן לקיש אמר למד ממשה רבינו ע"ה דכתיב (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ומה משה שהיה בשליחותו לחם לא אכל ומים לא שתה, הוי אומר אם ארעב לא אומר לך:
וע"ד השכל ענין הקרבנות ותועלתם הוא, כי כל חוטא הן במחשבה הן במעשה הוא מצד רוח הטומאה שהוא מתלבש בו, וכאשר ירצה שיתכפר לו יצטרך שיכלה ויבריח ממנו אותו רוח הטומאה, ועם זה היה נטהר, ומכופר ולכך יש לו להקריב העז או השעיר שהם מחלק רוח הטומאה ומהצד ההוא ואש המזבח תשרף ותכלה הכל ביחד שהרי החוטא שרף את עצמו באש של יצר הרע ותבא אש המזבח ותשלוט עליו לכלותו לגמרי כליון חרוץ, וזהו שאמרו אש אוכלת אש, אש של מזבח אוכלת אש אחרת של מעלה, וכן למטה אש אוכלת אש אש של מזבח אוכלת אש של יצר הרע ועל כן לא תכבה לעולם:
ובספר המורה כתב הרב ז"ל בטעם הקרבנות כי באו בתורה כדי לעקור ע"ג מן העולם, לפי שהיה מנהג הקדמונים מהאומות שהם עובדי עכו"ם שהיו בונים היכלות ומקריבין קרבנות לכחות העליונים, והיתה מחשבתם כי יתעלה ויתגבר מזלם בכך וימשיכו בזה כח הצלחה ותוספת טובה, שכן מצינו המצריים והכשדים שהיו עובדים לבקר ולצאן, המצריים היו עובדים לצורת הצאן לפי שהיו יודעים כחו הגדול למעלה, שממנו העולם מתברך במין הצאן שהוא גדול הריוח ורב התועלת בגזה ובולדות ובחלב, ולכבוד כחו ויסודו אשר למעלה שהוא מזל טלה לא היו אוכלים אותו כלל, וגם לא היו משתמשין בו להיות אנשי מצרים רועי צאן כיתר האומות, והוא שכתוב (בראשית מו) כי תועבת מצרים כל רועי צאן, וכן הכשדים היו עובדים לצורת בקר לפי שהבקר סבת החרישה שהוא קיום העולם, כענין שכתוב (משלי יד) ורב תבואות בכח שור, ולפי שהיו יודעים בחכמתם כח הבקר ויסודו למעלה והוא מזל שור, לכך היו נוהגין איסור בשחיטת הבקר ולא היו אוכלין אותו לכבוד כחו שממנו העולם מתברך במין הבקר, ועוד היום אנשי הודו נזהרים שלא ישחטו בקר, ועל כן תצוה התורה לשחוט המינים האלה להקב"ה,
וזהו שאמר מן הבקר ומן הצאן, כדי שיתפרסם כי הדבר שהיו הם חושבים שהוא בתכלית העבודה הוא בתכלית הכפרה, כי בהקריבם אותם להקב"ה בו יתכפרו העונות, שהרי אמונות רעות שהן חליי הנפש לא יתרפאו כי אם בהפכן, כשם שחולי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו, וכל כוונת התורה אינה כי אם לעקור זכר ע"ג מן העולם ולשרש אותה משרשיה, ולברוח ממנהג עובדיה, ושלא לעשות כמעשיהם אפילו לשמים, ועל כן היו הקרבנות אשה ריח ניחוח לה', כי כאשר יסכימו הכל להקריב להקב"ה ולעבדו שכם אחד לבדו ולא לע"ג, אז יתיחד בזה שם שמים, כי אין יחוד במקום ע"ג, ומן הטעם הזה הם רצונו יתעלה. זה דרך הרב רבינו משה ז"ל וסברתו.
וכמה היה טעם נכון ומספיק לולא שמצינו צדיקים וגדולים שהקריבו קרבנות בזמן שלא היה ע"ג בעולם, כי אדם הראשון הביא קרבן, והבל הביא גם הוא גם נח ובניו בצאתם מן התבה הקריבו קרבנות ונתקבלו קרבנם והזכיר בו הכתוב ריח ניחוח, שנאמר (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח, ואין בכל העולם עדין מצרי או כשדי:
אבל ענין הקרבנות אשר הם מימות עולם,
הוא ענין פנימי וסוד נעלם,
ולדרך היחוד מדרגה וסולם,
אעוררך עליו,
אליו אשא דעי בדרך הזה הרבעי,
כל הידעו חייב להעלימו ולהסתירו,
ואין ראוי לו למסרו כי אם לכבוד יוצרו,
ליחידים החסידים החרדים אל דברו,
הלא סבת סודו לפניך אקיים ברמזים קרובים,
למבין מדבש מתוקים,
וממי שאינו מבין רחוקים,
כי הדברים עתיקים,
מים עמוקים:
ע"ד הקבלה אומר כי הקרבן הוא היחוד,
וזהו לשון קרבן כלומר קרוב הכחות ושמותיו של הקב"ה,
וכל מי שהוא מקריב אליו השמות הוא מיחד,
וכשאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה בתוספת ה"א,
לא בא לסתום כי אם לפרש, כי הוא ה"א אחרונה שבשם המקבלת תחלה ונקראת מזבח,
ומשם תתחיל המחשבה מעלוי לעלוי עד המחשבה הטהורה,
וכן תמצא בדברי הימים (ב כט) ויאמר יחזקיהו להעלות העולה להמזבח,
לא אמר למזבח אלא להמזבח בתוספת ה"א,
וכן (תהלים כ) ועולתך ידשנה סלה, בתוספת ה"א.
עולה אשה, אמר עולה כי עשן הקרבן היה עולה עד הה"א והה"א מגעת אותו משם ולמעלה,
ואחר כלות העשן חוזר הבשר ומתהפך לאש וזהו שאמר אשה,
ואחר שיתבטל האש חוזר להיות רוח,
ואותו רוח מתקרב ומתערב להתיחד ברוח ובריח עד המחשבה הטהורה
וזהו שאמר ריח
כלומר המשכת הרצון והשפע היורד לה' כלומר למדת רחמים,
וזה לשון ריח ניחוח לה',
מלשון (מלכים ב ב) נחה רוח אליהו על אלישע,
כן הרוח העליון תנוח ותרד למדת רחמים שהוא קיום העולם,
וזהו באור מלות עולה אשה ריח ניחוח לה',
כי מתחלה יש להעלות האשה לה' וריח הוא ההמשכה מלמעלה להוריד לה'.

ודרשו בתורת כהנים עולה אשה ריח ניחוח לה', עולה לשם עולה, אשה לשם אשים, ריח לשם ריח, ניחוח לשם נחת רוח, לה' לשם מי שעשה את העולם.
ובאור זה,
עולה לשם עולה לשם העשירית המתעלה, ולא ששם תכלית הכונה אלא שמשם תתחיל המחשבה ומשם תבא אל הקדש,
אשה לשם אשים הוא הכבוד המקבל מן הפחד ושניהם נקראים אשים,
וזהו את קרבני לחמי, יכול לחמי ת"ל לאשי, לאשים אתם נותנים.

וכן במדרש שיר השירים (שה"ש א) הנך יפה רעיתי, פרנסתי,
אמר הקב"ה לישראל מה שאתם נותנין לאשי כביכול כאלו אתם מפרנסים אותי,
ועל כן באה מלת אשה בה"א והיא נוספת כה"א (תהלים ח) צנה ואלפים כלם, כי עיקר המלה אש, וטעם התוספת שלא אמר אש כדי שתהיה המלה כפשוטה, ועוד לרמוז על ה"א אחרונה שבשם, ועל החמישית גם כן הנקראת האש הגדולה.
ריח לשם ריח כלומר לשם המקום שמשם כל ההמשכות נמשכות למטה, ומשם תנוח ותרד ההמשכה לה' שהוא הרחמים, ואז יתברכו העליונים והשפלים השמים והארץ וכל אשר בם,
וזה לשם ריח ניחוח אשה לה', כלומר ירידת ההמשכה והנחת הרוח משם לה' למדת רחמים שבו העולם מתקיים, וזהו שאמר לה' לשם מי שעשה את העולם,
כאלו אמרו למדת רחמים שאין קיום העולם אלא בו,

וכמו שאמרו ראה שאין העולם מתקיים בדין ושתף עמו מדת רחמים:
והנה כל מדה ומדה היתה מסתפקת מן הקרבן והכוונה להמשיך ולהניח הרוח העליון במדות ולהקריב המדות אליו וזהו היחוד,

וזהו לשון (במדבר כח) תשמרו להקריב לי, לא אמר לקרב אלא להקריב, כלומר להקריב לי הכחות והמדות
ולכך נקרא קרבן שהוא קרוב הכחות והמדות:
וצריך שתתעורר במה שאמרו במסכת יומא סוף פרק קמא: אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט,
כי בהיות שם שתי אשות מעורבות היה אות וסימן כי יש קשור להדיוט עם הגבורה על ידי הקרבן,
וכמו ששתי אשות אלו מתערבות ומתיחדות זו עם זו כן רצון ההדיוט עם הגבוה מתיחדים זה עם זה,
וכן העשן העולה מפעולת הקרבנות למטה היתה סבה לפעולה והתעוררות למעלה בהדלקת השפע בניצוצי אוריו בצינורות המדות, וזה בדמיון שתי נרות זו על זו כשתדליק התחתונה מתוך העשן העולה ממנה תתאחז השלהבת בעליונה ותדלוק:
גם צריך שתתעורר במה שהיה קרבן עולה זכר ולא נקבה, והחטאת נקבה ולא זכר, והשלמים אם זכר אם נקבה,
הטעם הוא כי תכלית הכוונה בקרבן עולה שהוא למעלה מהמקום ששם מתחלקין זכר ונקבה,
כלומר למעלה מן המדות שיש בהן פועל ומקבל,
אבל קרבן שלמים היה בין זכר בין נקבה כי הוא לקו האמצעי המשלים בין המדות והכלול מהן, וכן שלמים אותיות משלים וכבר הזכרתי זה למעלה, ולכן כתוב בשלמים אם זכר אם נקבה,
והחטאת נקבה ולא זכר כי הוא למדת שמור, ובדין שיהיה הקרבן נקבה.
ומה שהיה קרבן אשם זכר, כי האשם בא על חיוב כרת וכדי שיתכפר בו החוטא ותשוב נפשו אל האלהים אשר נתנה כלומר אל הבינה אשר שם יסוד הנפשות ושמה תשובתן, על כן היה זכר,
כי המקום הזה הוא למעלה מן המדות,
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן יכולין לעמוד,
ובאור סוד המאמר הזה כי צדיקים יסוד עולם מעונו של עולם אבל בעלי תשובה תשובתם הרמתה כי שם ביתם:

---

מובא באתר חב"ד, מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 205 בראש ובראשונה, השם 'קרבנות'. 'קרבן' הוא מלשון קירוב, התקרבות. כלומר, הקרבן מבטא תהליך של התקרבות בין האדם לבין קונו. מצוות הקרבת הקרבנות אומרת אפוא, שחובה על האדם לנסות להתקרב ככל האפשר אל הקב"ה.
איך עושים 'קרבן'? - לוקחים בהמה, בודקים אותה היטב שלא יהיה בה מום, שוחטים אותה ומוציאים את דמה, ולאחר מכן שורפים אותה (או חלקים מסויימים ממנה) באש שבערה על המזבח.
כל ההיבטים הללו קיימים גם בעבודה הרוחנית-נפשית:
לקיחת הבהמה: על האדם לקחת את ה'בהמה' שבו, את נפשו הבהמית, את הנטיות הבהמיות והחומריות שבו, ולקרב אותן אל הקב"ה. עליו למצוא דרך כיצד לרתום גם את הכוחות הבהמיים הללו לעבודת-ה'.2
בלי מומים
בדיקה: הסכנה הגדולה האורבת לאדם בדרכו זו היא ההטעיה העצמית. הוא אינו מעריך נכון את תכונותיו וכוחותיו, ובשל כך הוא עלול להיכשל בתפקידו. לכן עליו לבדוק את עצמו שלא יהיה בו 'מום' - שלא יישאר חלק כלשהו באישיותו שלא יובא בחשבון ולא 'יוקרב' לקב"ה.
שחיטה: השחיטה מוציאה את הדם ואת רוח-החיים מהבהמה. כל איבריה נשארים שלמים כשהיו, אבל לאחר השחיטה אין בהם חיות. זו הדרך שבה האדם צריך להתקרב לקב"ה - הוא אינו צריך להפסיק לאכול, להפסיק לשתות, להפסיק לעבוד או להפסיק כל דבר אחר מחיים רגילים של בן-אדם. הכול יכול להישאר כשהיה, אלא שעליו להוציא מהעיסוקים האלה את ה'דם', את החיות, את ההתלהבות הבהמית. עליו לעשות כל זאת לשם שמים, לצורך עבודת ה' ולא למען התאווה האישית.
אהבה טבעית להד
אש ומזבח: ה'מזבח' הרוחני הוא ליבו של האדם, וה'אש' הבוערת בו היא אש האהבה הטבעית שקיימת בכל יהודי אל הקב"ה. בליבו של כל יהודי קיימת שלהבת של אהבה לבורא, אלא שלא תמיד הוא עצמו מודע לקיומה. תפקידו של האדם ללבות אש זו ו'לשרוף' באמצעותה את התאווה של עיסוקיו הגשמיים, שכולם יהיו ספוגים באותה אהבה לקב"ה.
את ה'קרבנות' הללו יכולים וצריכים גם אנחנו להקריב, וגם המשמעות הרוחנית של עבודת הקרבנות היא נצחית בכל זמן ובכל מקום.

---

עבודת הדם
דברי הרמ"א (תורת העולה חלק ב)
הנה הדמים הניתנין על המזבח, לפי דעת המקובלים האלקיים להמשיך רחמים אל הבעלים, כי בפעולות של מטה יתעוררו הכחות העליונים להשפיע שפע שבע רצון, וכן יפתחו ארובות שמי הספירות להריק ברכה, מחסד לרחמים, ומדין קשה לרפה, עד כי ישלחו מעיינות והיו לנחלים אפיקי מי החסד, ישקו כל המציאות, ומפרי מעשיהם תשבע הארץ. וע"י כן הכפרה באה לעולם.
והנה, מי אשר חטא חטאה גדולה... הוא יביא חטאתו, והכהן זורק את הדם באצבעו, להורות על הפסד העולם הטבעי אשר הויתו מיוחס לאצבע אלקים ככתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו'.
אמנם העולה האשם והשלמים המורים להיות העולם מצד הצורה והפסדו ברצון ה' וחכמתו, באו לזה נתינת הדם בכלי שרת במזרק, להודות על התאחדות הצורות, אל הצורה האמיתית, היא התורה האלקית כלי אומנתו של הקב"ה לעת ברא העולמים.


סדר נתינת הדם– עפ"י הסבר הרמ"א
ידוע שהמקובלים ז"ל כנו מדת החסד לדרום, ורחמים למזרח, מדת הדין הקשה לצפון, ומדין הדין הרפה למערב.
ולכן, כשאדם חטא חטא קל, עדין רחמי ה' יתעלה עליו, על כן מתחיל במזרחית צפונית להכניס רחמים ברוגז, ואח"כ נותן דרומית מערבית להמשך החסד באופן שגם אויביו ישלים איתו...
אמנם מי שחטא חטא גדול שהעביר עליו הרחמים... ולא נשאר לו אלא מדת החסד אשר פשוטה לקבל שבים, לכן צריך להתחיל ולהמשיך אליו הרצון, בדרך הדרגה דהיינו חסדר ברחמים, ואח"כ רחמים בדין, ומדין קשה לדין רפה, אוח"כ דין רפה בחסד גמור עד שימחלו לו לגמרי.
וידוע דברי המקובלים... שבפעולות של מטה מתגברין כוחות של מעלה ועל ידי כן הכפרה באה לעולם. ודע עוד כי כל מתנה ומתנה היתה אחת שהיא שתיים שלא להפריד הדברים שהדין והרחמים משותפים בכל דבר.
ושפיכת הדם ביסוד הדרומי: כי עקר הכפרה היתה עלי יסוד המחובר למדת דרום, שהוא החסד הגדול, ובהיות העניין בדרך שנתבאר, היה מחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שכלה כל הדם שבאצבעו, להמשיך מדות העליונות, שהם כולן רחמים למטה.

הרב אהרן שווב שליט"א (באור הקרבנות) כותב כך:
ישנם כמה סוגי נתינה:
בקרבן חטאת בהמה: הדם ניתן על ידי אצבע הכהן הטובל אותה בכלי עם הדם, ומורה אל עבר קרנות המזבח בחלק העליון של המזבח, והן ד' מתנות כנגד ד' קרנות המזבח.
בקרבנות עולה, אשם ושלמים: הדם ניתן בזריקה ובתנופה מהכלי אל המזבח בחלקו הנמוך – על היסוד – ב' מתנות שהן ארבע, כלומר, אל מול זויות המזבח, אחת בזוית מזרחית צפונית, והשניה בזוית מערבית דרומית, כך שכל ד' צדדי המזבח מקבלים את הדם.
הבכור, הפסח והמעשר: הדם ניתן במתנה אחת בחלקו התחתון של המזבח, על היסוד.
בעולת העוף: הדם ניתן על ידי מיצוי דם העוף, בחלקו העליון של המזבח, מעל לחוט הסיקרא.
בחטאת העוף: הדם ניתן על ידי הזאת הדם ישירות מהעוף אל החלק התחתון של המזבח, על היסוד, ואת מה שנותר לאחר ההזאה יש למצות אל קיר המזבח כנגד היסוד.
ובטעמים בסדר עבודת הקרבנות, מסביר הר שווב שליט"א כך:
דמים תחתונים: מראים עניין של התעלות. מזבח העולה: עולים דרכו!
חטאת: נעשית למעלה: אדם שהוא מנותק – מלמדים אותו קודם כל מלמעלה, מקרבים אותו למזבח עצמו. "אנטיביוטיקה".
ואחרי התהליך, מחזירים את האדם חזרה ליסודות, ועושים שפיכת שירים ליסוד בקרן דרומית מערבית: חיי רוח על פי התורה הקדושה.
עולת העוף: אדם שעובר קשיים אך מחזיק בקרנות המזבח: התורה מסמלת את דרגתו הגבוהה בעבודת ה' מתוך הסבל.
חטאת העוף: אדם החוטא מתוך מצוקה: נותנים לו תקווה, איך אפשר מפה – לעלות ולהתעלות. ואפילו את הבשר, נותנים לכהנים.

כיווני המזבח – דברי הרב הירש
הראל – מבטא את התעלות הארץ אל ה'.
המזבח שבמקדש טעון יסוד:: כדי להעלות את הכוחות הארציים אל ה', על האדם לקיים את רצון ה' בכל כוחותיו הארציים: לעמוד על קרקע המקדש הלאומי של התורה, שם הונח היסוד של מזבח העולה.
בעבודות דם הנפש, תלמד נפשו של האדם, מה היא הדרך לעלות בה אל ה'. אז ישתית את מעשיו על יסוד התורה, ורק על יסוד זה, ימצא את הדרך העולה אל ה'.
דמים תחתונים: מורים על ראשית העליה: הם מביאים את האדם אל ה"עזרה", המוליכה אל מרומי המזבח. (העזרה: המחצית התחתונה של המזבח).
משנפתחו דלתות ההיכל, הרי צידי המזבח הם כצידי המקדש:
צד מערב: מסמל את התורה
צד דרום: מסמל את הרוח
צד צפון מסמל את השפע החומרי
צד מזרח מסמל את העם בדרכו למקדש.
כיווני המזבח – דברי הרב הירש
ולכן, קרנות המזבח:
מערב-דרום: מסמל את חיי הרוח הנובעים מהתורה.
דרום-מזרח: האומה שמקורה בחיי רוח ופניה לתורה.
מזרח-צפון: שפע חומרי המתפתח מכח האומה.
צפון-מערב: שפע חומרי המוקדש לתורה, ומקורו באומה הנישאת ברוח התורה.
לקרן הדרומית-מזרחית של המזבח לא היה יסוד: ובצד מזרח ובצד דרום חסרו 31 אמה:
קיבלנו מידי ה' תורה וארץ חמדה טובה, הללו הם בבחינת מערב וצפון והיה להם יסוד מלא.
אך מתנות אלה הנתונות מידי ה' דורשות מאיתנו מסירות ופעילות: חיי רוח שמקורם בתורה, ואומה שכל מעייניה בתורה. הללו הם בבחינת דרום ומזרח, ונעשתה בהם רק התחלה ראשונה.
ואילו השלמת הקרן הדרומית-מזרחית, היא התכלית והתקוה של כל עתיד בישראל.
הקרן דרומית-מזרחית היא בשטח שבט יהודה, שבט המלוכה: ר א ו י, שמלכות ישראל תהא חדורה ברוח התורה. ר א ו י, שיונח בה היסוד הדרומי והמזרחי של המזבח, אך איחוד זה של הכח והרוח הוא חזון לעתיד לבוא. נצר יפרח משורש יהודה, והוא יכרוך כח וחיל עם רוח ממרום.
אופן נתינת הדמים:
מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח מפתח כניסת הבית ומשם פונה לימין (רש"י, יומא ט"ו ע"ב):
ההתקרבות אל ה', הנלמדת במזבח, וביחוד העליה אל אותה פסגה, פונה אל הרוח ואל ההכרה השכלית כדי לזכך את הנפש ע"י מחשבה צלולה.
צפון: בחינת החומר והחושים: מקום השחיטה של קדשי קדשים וקבלת דמם: ביטול הקיום החושני ללא ביקורת וכניסה לתחום שלטון המקדש, הם תנאי ראשון לתיקון כל חסרון מוסרי.
מש"הומתה" החושניות, הרי היא מצפה לתחיה מוסרית: לשם כך היא תובא לדרום כדי ליאור באור הרוח.
תוך כדי הליכה מדרום למזרח, היא תלמד במזרח, שהיחיד הוא חלק של "עם התורה".
תוך כדי זריקה בקרן מזרחית-צפונית, תידרש ממנה פעילות ראשונה: ניצול כוחות החומר והחושים תוך זיקה לכלל הלאומי.
האדם ממשיך בהקפתו כלפי ימין, תוך כדי הליכה מצפון למערב הוא ילמד להקדיש את כל כוחותיו לה': כל מה שנערך לפניו בשולחן חייו ישועבד לקיום התורה, המונחת תחת כנפי הכרובים.
תוך כדי זריקה לקרן מערבית-דרומית תידרש ממנו פעילות שניה: עליו להאיר את רוחו בתורה ולהגות בה יומם ולילה, שהרי זהו תנאי לכל עליה אל פסגת המוסר: הארת הרוח בתורה.
כל מתנות הדם מסתיימות בשפיכת שיירים ליסוד המזבח:
זריקה ונתינה של דם מסמלות התמסרות אל מטרה המיוצגת במזבח, ואילו שפיכה אל היסוד, אינה מסמלת פעילות, אלא תכונה המצויה בנפש המקריב.
זריקה ונתינה מבטאות מעשים הנדרשים מן הנפש, ואילו שפיכה מצביעה על היסוד, שהנפש כולה מושרשת בו: ביסוד התורה (מערב) או ביסוד האור הרוחני המוקרן מהתורה (בדרום).
שוב אין זוכרים לו לאדם את מעשי העבר, שהרי כבר קיבל על עצמו את הפעילות הדרושה להתקדמות ודביקות בטוב. מכאן ואילך מובטח לו ש"כל הדם" – הנפש כולה המיוצגת בקרבן, תהא מושרשת ביסוד התורה לפני ה'.

בית מקדש של מעלה מול בית מקדש של מטה
"שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות"
אומרים חז"ל (מנחות ק"י ע"א):
מאי בלילות א"ר יוחנן אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה
"לעולם זאת על ישראל" (דברי הימים ב, ב ג): א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן
ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם... (סוף מסכת מנחות)
בית יוסף או"ח הלכות תפילה סימן ק"כ:
"ואשי ישראל וכו' ואע"פ שאין עתה עבודה מתפללים על התפלה וכו' הוקשה לו היכי אמרינן ואשי ישראל דהיינו הקרבנות תקבל ברצון
שהרי עכשיו אין לנו קרבן.
לכך כתב שאע"פ שאין עתה עבודה מתפללין על התפלה שהיא במקום הקרבן ולפ"ז ה"פ ואשי ישראל ותפלתם: תפלת ישראל שהוא במקום האישים שהם הקרבנות תקבל ברצון.
ובמדרש יש מיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים וכו' כן כתבו התוס' בסוף מסכת מנחות...
ואשי ישראל כלומר אנשי ישראל הנקרבים על יד מיכאל או יהיה מלשון אשה ריח ניחוח כלומר קרבנות ישראל דהיינו נפשותי הן שהן עצמן נקרבות על ידי מיכאל גם תפלתם של ישראל הכל תקבל ברצון."

---

המוסר הנלמד מהזאת דם הקרבנות

מיוחדת היא עבודת הדם של הקורבנות: כאשר דם קרבנות חטאת יום הכיפורים מוזה היה בשמונה הזיות בין הבדים של קודש הקודשים, על הפרוכת שבין קודש לקודש הקודשים, ועל מזבח הזהב, ודם קרבנות "חטאת פנימית" מוזה היה אף הוא על הפרוכת ומזבח הזהב, דמם של יתר קרבנות החטאת, ניתן היה על ארבע קרנות המזבח, דמם של עולה, שלמים, אשם, נזרק היה ב"שתי מתנות שהן ארבע", בקרן הצפונית מזרחית והדרומית מערבית של המזבח, כך שהיה מגיע אל ארבע דפנותיו, בחלק התחתון שלו, ודמם של יתר הקורבנות, כמו שארית הדמים הנותרת אחרי ההזאה והנתינה, היה נשפך אל יסוד המזבח. לעומת זאת, במתנות דם העוף, האופן היה שונה: דם חטאת העוף היה ממוצה בחלק התחתון של המזבח, אילו דם אשם העוף היה ממוצה בחלק העליון שלו.
כידוע, הדם הוא הנפש, ודרך הזאת דם הקרבן, מרגיש האדם כאילו דמו שלו הוא שהוזה, ולכל סוג של מתנה יש משמעות מיוחדת, כפי שנרחיב אי"ה בחלק על עבודת הקורבנות.
חלק מחלקי הקורבנות גם היו נאכלים. חטאת חיצונית ואשם, פרט לאימוריהם שהיו מוקרבים על גבי המזבח, היו נאכלים על ידי הכהנים בתוך העזרה, ודרך כך היה חטאם של הבעלים מתכפר. בקרבנות שלמים היו האימורים מוקרבים, שוק הימין והחזה ניתנים היו לכהן ונאכלים בטהרה בירושלים, ושאר החלקים היו נאכלים על ידי הבעלים, בטהרה, בתוך ירושלים. וגם בשיתוף הזה, של אכילת חלקים מהקורבן, היתה משמעות מיוחדת. משמעות שמקרבת אותנו, בני האדם, עם חלקינו הפיזיים יותר, אל הקדושה, אל הבורא. דרך קרבן השלמים, מגיע שלום לעולם, מגיעה שלמות לעולם, מגיעה ההבנה שקיבלנו את העולם על מנת להעלות אותו אל שלמותו.
כך נעשה תפקידו של המזבח כמחבר בין שמים לארץ. כאמצעי תקשורת הכי עמוק שיש, הכי מוחשי שיש, הכי חזק שיש, בין האדם מישראל לבין האלקים. כך מביעים אנו את אהבתנו אל הבורא שלנו, שיצר אותנו, שמשגיח עלינו, שמקיים אותנו בכל רגע ורגע. כך מתחברים אנו בכל חושינו, חוש הראיה והשמיעה, חוש הטעם והריח, וחוש המישוש, דרך סמיכת הקורבנות, אל הקב"ה, וכך מתמודדים אנו עם מצבים קשים של חטא או נפילה, ומכפרים עליהם ונטהרים מהם, וגם, להבדיל, מבטאים אנו את תודתנו במצבים של שמחה ושפע, דרך קרבן התודה, עבודת הביכורים, התרומות, המעשרות, ומעשר בהמה. כך עבודת המקדש כולה הופכת להיות החוט המחבר אותנו, עם המאפיינים הפיזיים שלנו, בעולם הפיזי המעשי, אל השפע האלקי, ומחברים את עולם המעשה אל הקדושה העליונה.

קישורים נוספים

מושגים ומקורות

1. קרבנות – ויקי ישיבה
2. מכון תורת הקרבנות

טעמי הקרבנות

1. בין קרבן וויתור – ירון בן צבי
2. טעם הקורבנות
3. הרב יהושע וייסינגר – שיטת הרמב"ם בטעמי מצוות הקורבנות
4. הרב אביגדור שילה- טעמי הקורבנות
5. עבודת הנפש של עולם הקורבנות
6. הקרבנות בעיני הנביאים
7. קרבנות – הרב יצחק זאגא
8. סוד הקרבנות על פי הרמב"ן
9. מעלת אמירת הקורבנות קודם שחרית
10. טעמי הקרבנות – פרופ' חיים הלפרן

עומק עבודת הקרבנות וסודותיה

1. הרב אהרן שווב, להבין - ביאור עבודת הקרבן, ביאור מקיף למשמעות הפנימית בכל פרט בסדר עבודת הקרבנות על פי דרכו של הרש"ר הירש זי"ע
2. סוד הקרבן - חב"ד
3. רשת ויקרא – הקרבנות חוק אלוקי
4. תורת העולה – הרמ"א תורת העולה/חלק א (הכל) – ויקיטקסט
5. הרב ראם הכהן – עתניאל - על עבודת הקורבנות
6. עבודת הקורבנות - חב"ד הודו
7. סוד הקורבן - שיחת השבוע חב"ד
8. נחת רוח - דברי הרבי
9. להקריב קרבנות בימינו - שיחת השבוע - דברי הרבי מליובאוויטש על פרשת ויקרא
10. דירה בתחתונים – אסנט
11. דרגת ההתקרבות בקורבנות: הרב יהושע שפירא
12. המרבה והממעיט
13. הקטרה – הרב עזרא ביק
14. ריח ניחוח – הרב רונן נויבירט

חידוש העבודה בימינו

1. הרב הלל בן שלמה: הדיון על חידוש העבודה בימינו
2. חידוש העבודה בימינו
3. סוגיות בקרבן התמיד: קרבן שמואל / זילברשטיין, אברהם שמואל צבי הירש בן אבי
4. ריח ניחוח – הרעיון והמעשה
5. מדוע אי אפשר להקריב קורבנות בימינו
6. עיר הקדש והמקדש
7. קורבנות בזמן הזה
8. הרב איתי טוכפלד - איך הקורבנות בבית המקדש עדיין רלוונטיים לימינו?
9. הקרבנות לעתיד לבוא | הרה"ג יעקב אריאל | בית המדרש | אתר ישיבה
10. בית המקדש והאדם המודרני- הילכו שניהם יחדיו? | רבנים שונים | בית המדרש | אתר ישיבה
11. חידוש עבודת הקורבנות

סוגיות הלכתיות נוספות

1. הלכות מעשה הקרבנות – הרמב"ם
2. תורת הקרבנות אליבא דהלכתא – הרב יוסף נסים הכהן
3. מה היה סדר העבודות הקבועות
4. תור ובן יונה
5. אם המשיח יגיע מחר, איפה בדיוק נמצא כבשים כשרים לקורבן פסח? - הידברות
6. מעילה בריח

סרטונים וסיפורים

1. מתחברים לבית המקדש - קרבן התמיד
2. מתחברים לבית המקדש - קרבן התמיד
3. הדרכה לכהנים בבית המקדש סדר הקרבת הקרבן, הלכות קרבנות, זריקת הדם על המזבח , תורת הקורבנות, מזרק
4. למה להקריב קרבנות? | הרב שמואל אליהו
5. הרבי מליובאוויטש – קרבנות בבית המקדש השלישי
6. רעיונות לסיפורים בחומש ויקרא