Loading...

הקדמה

נושא שקשור קשר ישיר לנושא הגאולה ובית המקדש, הוא נושא הסנהדרין ומשפט התורה.
אנו מתפללים ומתחננים ובוכים על הגאולה השלמה, על בניין בית המקדש, על מלכות דויד, ומבקשים על ביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא.
אך עלינו לזכור את הנתונים הבאים:
א. משיח הוא מלך מבית דוד שיעמוד בתנאים הנדרשים ממנו: יהיה הוגה בתורה ועוסק במצוות, יכוף את ישראל לילך בה ולחזק בדקה, יילחם מלחמות ה', ינצח את כל האומות שסביביו, יבנה בית המקדש ויקבץ נדחי ישראל. (הלכות מלכים, פרק יא, הלכה ד) . כלומר, כל אותם תנאים: תשובה של עם ישראל, קיבוץ נדחי ישראל, ובניית בית המקדש, הם תנאים מקדימים למלך על מנת שנוכל לומר שהוא מלך המשיח.

ב. ובנוסף, עלינו גם לזכור שאין אפשרות למשוח מלך על ישראל, אלא על פי סנהדרין ונביא, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק א, הלכה ג): אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו.

כלומר, אין היתכנות למצב שבו יש מלך משיח בישראל, מבלי שיש סנהדרין ונביאים, כיוון שאין אפשרות למנות מלך ללא סנהדרין.
בנוסף, גם קיומו של בית המקדש מותנה בקיומה של סנהדרין, כי אין אפשרות לשחוט פרה אדומה ללא סנהדרין, כמובא בתוספתא דסנהדרין פרק ג', "אין שורפין את הפרה... אלא בבית דין של שבעים ואחד" וכפי שנפסק להלכה ברמב"ם (הלכות פרה אדומה, פרק ג, הלכה ב), שזקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה, ובית טבילה היה שם... הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת...." וגו'. וכך כפי שמובא בספר "טהרת הקודש" של רבי שמואל לעווין הי"ד.
כלומר, תנאי לבית המקדש הוא מציאות של אפר פרה אדומה בכדי להיטהר, ותנאי לשריפת פרה אדומה הוא קיומה של סנהדרין.
(אמנם יש כאן מעגליות מסוימת: פרה אדומה צריכה להישחט ולהישרף "לפתח אהל מועד"} כלומר מול ההיכל כאשר הפתח פתוח, אבל אי אפשר לבנות את ההיכל בלי טהרה, והרב שמואל לעווין הי"ד דן בנושא בהרחבה בספרו ומוצא פתרון שיכול לאפשר לעשות את שניהם באופן המהודר הלכתית).
וכעת גם בנושא של נביאים, כדי שניתן יהיה להבחין בין נביא אמת לנביא שקר, יש צורך בסנהדרין, כיוון שכמובא במשנה בסנהדרין (פרק א הלכה ה): אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
כך שללא מציאות של סנהדרין שתכריע מי הוא נביא אמת ומי הוא נביא שקר, גם בנושא הזה קיים בלבול עצום, שפוגע בהתקדמות של עם ישראל לכיוון הגאולה השלמה וקיבוץ הגלויות, כיוון שבמצב שאנו נמצאים היום, זה אומר בכה, וזה אומר בכה, ואין אנו יודעים מה אמת ומה שקר, ואנשים מאחזי עיניים או נופלים לגרועות שבעבירות החמורות ואין מי שמזהיר מפניהם כיוון שבימים ההם אין סנהדרין בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה.
מצאנו, שקיומה של סנהדרין הוא תנאי לכל ענפי הגאולה.
בנוסף, ידוע לנו שקיימת דרך ברורה ומוסדרת איך לחדש את הסמיכה והסנהדרין בכל דור ודור, אלא שמפאת חששות שונות הדבר עדיין לא צלח.
בפרק זה, נרצה בס"ד לתאר את הנושאים השונים, ברמה הבסיסית שלהם: מה תפקידה של הסנהדרין, מה סמכויותיה, ואיך ניתן בס"ד לחדש אותה בימינו.

Image 1
Image 1

הסנהדרין במספרים

71

חברי סנהדרין גדולה

2

סופרי בית דין לסנהדרין

23

חברי סנהדרין קטנה

3

דיינים בבית דין לממונות


פרטים על הסנהדרין


מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שנאמר" "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א הלכה א)

מבנה מערכת בתי הדין והסנהדראות
עפ"י המשנה, מסכת סנהדרין פרק א, ועפ"י רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א
ישנם כמה סוגי בתי דין, עבור מטרות שונות ועם סמכויות שונות:
שם בית הדין מספר החברים בו מיקומו תפקידיו וסמכויותיו מידע נוסף
בין דין הגדול: סנהדרין גדולה 71 בלשכת הגזית בבית המקדש סמכויותיה המלאות: כשהיא יושבת בלשכת הגזית שבבית המקדש: מינוי מלך, מינוי דיינים לשבטים (סנהדריות של 23), קידוש החודש, נביא השקר, דיני נפשות של הכהן הגדול, זקן ממרא, השקאת אישה סוטה, מלחמת רשות, מינוי דיינים (סנהדריות) לשבטים, הרחבת העיר והעזרות, עיר הנידחת, מדידת החלל עבור עגלה ערופה הגדול בחכמה הוא ראש הישיבה/הנשיא. סגנו הוא אב"ד ויושב מימינו, והשאר יושבים לפניו על פי גילם ומעלתם, בצורה של כחצי גורן.
סנהדרין קטנה 23 אחד על פתח העזרה, אחד על פתח הר הבית, וכן בכל עיר שיש בה 120 איש או יותר, מעמידים סנהדרין קטנה דיני נפשות הגדול בחכמה הוא ראש הסנהדרין, והשאר יושבים בעיגול כמו חצי גורן. ומושיבים לפניהם 3 שורות של ת"ח.
שבעה דיינים ברשות בית הדין הגדול 7 עיבור השנה הרדב"ז מסביר שהרמב"ם פוסק על פי הרב"ג, שאמר מתחילין בג׳ ונושאין ונותנים בחמשה וגומרין בשבעה. ולפי שהכל הולך אחר גמר הדבר כתב הרמב"ם עיבור השנה בשבעה
בית דין של חמישה 5 מהעיר הקרובה למקום המציאה של האדם שנהרג ביצוע עריפת העגלה הרדב"ז: אע״ג דלגבי מדידת החלל בעי כל סנהדרי גדולה לגבי עריפת העגלה סגי בחמשה המיוחדין שבהם
בית דין של שלושה 3 בכל מקום שיש צורך דיני ממונות, גזילות וחבלות, נזקים וכו', מלקות, חליצה, הקדשות, וכו'. עיבור החודש (ההחלטה להוסיף יום ל' לחודש שהיה)
התנאים הנדרשים מהדיינים:
עפ"י הרמב"ם, הלכות סנהדרין פרק ב ומקורות נוספים

תכונותיהם של הדיינים:
• חכמה,
• ענוה,
• יראה,
• שנאת ממון: אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא "נבהל להון - חסר יבואנו".
• אהבת האמת: שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול.
• אהבת הבריות להן: ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות.
• בעלי שם טוב: אנשי חיל" - אלו שהן גבורים במצות, ומדקדקים על עצמם, וכובשין את יצרן, עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע, ויהא פרקן נאה.
• ובכלל אנשי חיל, שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו,
• ומה משה רבינו עניו, אף כל דיין צריך להיות עניו.

תנאים נוספים עבור הדיינים בבית הדין:
• הדיינים צריכים להיות כהנים, לויים או ישראלים בנים של ישראלית, ולא גרים.
• אבל גר יכול לדון את חברו הגר.
• סומא באחד מעיניו, כשר לבית דין של שלושה אך פסול לסנהדרין גדולה וקטנה. סומא בשתי עיניו, פסול גם לבית דין של שלושה.
• בדיני ממונות, טומאות וטהרות, אב ובנו, רב ותלמידו, נמנים כשני קולות, ואילו בדיני נפשות, מכות, קידוש החודש ועיבור השנה, אב ובנו ורב ותלמידו נמנים כקול אחד.
• מותר לאחד לדון מן התורה, ואדם שהוא מומחה לרבים, או אדם שנטל רשות מבית דין, מותר לו לדון יחידי, אבל אינו נחשב כבית דין, ומצוות חכמים שיושיב עמו אחרים, שאמרו חז"ל "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד".

בנוסף לכל התנאים האלו, ישנם תנאים נוספים עבור דייני סנהדרין גדולה וקטנה:
• אנשים חכמים ונבונים
• מופלגין בחכמת התורה
• בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם
• ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחס. (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב)
• אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן.
• ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה.
• כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש
• ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

אופן בחירת וקידום הדיינים: (שם, הלכה ח)
• אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל
• ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו
• ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית
• ומשם מעלין אותו לפתח העזרה
• ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול.

הדין – בכובד ראש: כותב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ג):
כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה.
כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות ודוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותם ושאם ימנעו מן הדין תקלקל השורה אעפ"כ לא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם את העם והזקנים ופוצרים בהן.

אופן אפשרות לחידוש הסמיכה
על פי פרק ד' בהלכות סנהדרין ברמב"ם
• אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך,
• ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו
• ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם.
• וכיצד היא הסמיכה לדורות לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות.
• ואין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה והוא שיהיה האחד מהן סמוך מפי אחרים כמו שביארנו.
• אין קרוי אלקים אלא בית דין שנסמך בארץ ישראל בלבד והם האנשים החכמים הראויין לדון שבדקו אותן בית דין של ארץ ישראל ומינו אותם וסמכו אותן.
• אין סומכין זקנים בחוצה לארץ....
• היו שניהם בארץ סומכין אותו אף על פי שאינו עם הסמוכים במקום אחד אלא שולחין לו או כותבין לו שהוא סמוך ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות, הואיל ושניהם בארץ וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה.
• יש לסומכין לסמוך אפילו מאה בפעם אחת ודוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד.
• ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. כיצד?
• חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין או יתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים וכן כל כיוצא בהן.
• וכן יש לסומכין ליתן רשות עד זמן ולומר לנסמך יש לך רשות לדון או להורות עד שיבא הנשיא לכאן או כל זמן שאין אתה עמנו במדינה וכן כל כיוצא בזה.
• חכם מופלא שהוא סומא בעינו אחת אף על פי שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכין אותו לדיני ממונות מפני שאינו ראוי לכל הדברים וכן כל כיוצא בזה.
• הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים:
• נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים
• אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן
• ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין והדבר צריך הכרע.

על אופן הפסיקה
מתוך הרמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ח, יא:

דיני ממונות וכן הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול שבדיינים ושומעין את דבריו ודיני נפשות מתחילין מן הצד ואין שומעין דברי הגדול אלא באחרונה.

בנוסף, הפרטים הבאים שונים בין דיני ממונות לדיני נפשות:

דיני ממונות דיני נפשות
בשלושה ב-23
פותחין בין לזכות בין לחובה פותחין לזכות ואין פותחין לחובה
מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה
מחזירין בין לזכות בין לחובה מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה
הכל ראויין ללמד זכות או חובה בין הדיינים בין התלמידים הכל מלמדין זכות ואפילו התלמידים ואין מלמד חובה אלא הדיינים
המלמד חובה חוזר ומלמד זכות והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה
דנין ביום וגומרין בלילה דנין ביום וגומרין ביום
גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה


פרטים נוספים:

• לפיכך אין דנין דיני נפשות לא ערב שבת ולא ערב יום טוב שמא יתחייב ואי אפשר להורגו למחר ואסור לענות את דינו ולהניחו אחר השבת אלא אוסרין אותו עד אחד בשבת ומתחילין בדינו.
• דיני ממונות אע"פ שדנין אותן בכל יום מן התורה שנאמר ושפטו את העם בכל עת מדבריהם למדו שאין דנין בערב שבת.
דינים מיוחדים למסית:
• המסית אין דיניו כשאר דיני נפשות:
• מכמנין לו את העדים
• ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין
• ואם יצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מחזירין אותו.
• יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות אין מחזירין אותו
• ואין טוענין למסית
• ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים כדי שלא ירחמו עליו
• שהאכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים.


בית דין של שלשה שנחלקו: (בדיני ממונות)
• שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב הרי זה זכאי
• שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי הרי זה חייב
• אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שנים זכאי או חייב והשלישי אומר איני יודע: יוסיפו הדיינים שנים נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר.
• אמרו שלשה מהם זכאי ושנים אומרים חייב הרי זה זכאי
• אמרו שלשה חייב ושנים זכאי הרי זה חייב
• אמרו שנים מהם זכאי ושנים מהם חייב ואחד אומר איני יודע: מוסיפין שנים
• אבל אם אמרו ארבעה זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד חייב ואמר אחד איני יודע, בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחלה בין שאמר אחר, הולכים אחר הרוב
• היו מחצה למחצה ואחד אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין שנים אחרים
• וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכין עד שבעים ואחד.
• הגיעו לשבעים ואחד ואמרו שלשים וחמשה חייב ושלשים וחמשה זכאי ואחד אומר איני יודע: נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לדברי הצד האחד ונמצאו שלשים וששה מזכים או מחייבין.
• ואם לא חזר לא הוא ולא אחד מהן: הרי הדבר ספק, ומעמידין את הממון בחזקת בעליו.

כל מי שאמר איני יודע אינו צריך לתת טעם לדבריו ולהודיע מאי זה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאי זה טעם מזכה והמחייב מאי זה טעם מחייב.

ההשפעה הרוחנית


"המשפט לאלוקים הוא" (דברים א, יז)
מסביר המלב"ים:
"כמו שהיה צריך פועל א-לוקים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם,
כי אחר שהאדם מדיני בטבע אי אפשר שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים,
ומצד זה ידמה אותם כאילו הם א-לוקים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמו שנאמר: כל דיין הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (מלבי"ם).

"שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג":
מובא בסנהדרין ל"ז ע"א על הפסוק בשיר השירים "שררך אגן הסהר": (עם פירוש הרב שטיינזלץ)

שררך— זו סנהדרין
ולמה נקרא שמה ברמז שררך"? — שהיא יושבת בטיבורו )שרר) של עולם, בבית המקדש.
אגן - שהיא מגינה בזכותה על כל העולם כולו.
הסהר- שהיא דומה לסהר (ירח) וכך יושבים בחצי עיגול, כסהר.
אל יחזר המזג - שיהיו כמזג של יין במים, שיש בו שליש אחד יין, כך שאם הוצרך אחד מהם מחברי סנהדרין גדולה לצאת, רואין אם יש עשרים ושלשה מן הדיינים, כנגד סנהדרי קטנה שהם שליש ממנין החברים חוץ ממנו — הריהו יוצא, ואם לאו [לא] — אינו יוצא, אלא ממתין עד שיחזור אחד מחבריו.
בטנך ערימת חיטים - מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה, אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן שהם נותנים לדברי תורה.
סוגה בשושנים — הוא בשבח ישראל: שאפילו כסוגה (גדר) של שושנים בכל זאת לא יפרצו בהן פרצות, משום שישראל שומרים את התורה ומכבדים את תקנות חכמיהם.

תפילות ושירים

השיבה שופטינו
מתוך התפילה
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה,
וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה,
וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה,
וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ,
בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּצֶדֶק וּבְמִּשְׁפָּט.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט).

סנהדרין
יוסי בייליס

עשרה בני אדם
אליהו זוטא
אין ישראל נגאלים
לא מתוך הצער ולא מתוך השיעבוד
ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק
ולא מתוך שאין להם מזונות.
אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה
והיה כל אחד ואחד מהם קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע






פתחו לי שערי צדק
תהילים
פִּתְחוּ־לִ֥י שַׁעֲרֵי־צֶ֑דֶק
  אָבֹא־בָ֗֝ם אוֹדֶ֥ה יָֽ-הּ׃







וכל מאמינים
מתוך התפילה
וכל מאמינים שהוא חי וקיים
הטוב ומטיב לרעים ולטובים



וזכני לגדל
מתוך תחינה אחרי הדלקת נרות שבת
וזכני לגדל בנים ובני בנים
חכמים ונבונים
אוהבי ה', יראי אלוקים,
אנשי אמת, זרע קודש,
ב-ה' דבקים.

ומאירים את העולם
בתורה ובמעשים טובים
ובכל מלאכת עבודת הבורא






אבינו מלכנו
מתוך התפילה
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ
חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ;
כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים.

עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד
וְהושִׁיעֵנוּ.




א-ל עליון
מתוך התפילה

סיפורים ומדרשים


"אספה לי שבעים איש –"
סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים [ושלשה].
מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד?
שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל - ומשה על גביהם, הרי שבעים ואחד.

מובא בילקוט שמעוני (רמז תשל"ו):
אמר משה: כיצד אעשה?
אם אבחר חמשה מכל שבט ושבט נמצא חסר עשרה.
ששה מכל שבט נמצאו יתרים שנים. מה עשה?
הביא ששה מכל שבט ושבט ומשבט לוי ארבעה.
אמר: יודע אני בשבט לוי שהוא עניו ומקבל ממני.
משבט ראובן העמיד: חנוך כרמי פלוא אליאב נמואל זכור.
משבט שמעון: ימין יכין וצחר ואהד ושאול ונמרי.
משבט לוי: עמרי חנניה נתנאל ידעא בן סתרי ומשה על גביהן.
משבט יהודה: סרח ודן יונדב ובצלאל שפטיה ונחשון.
משבט יששכר: צוהר עזא ויגאל פלטי ועתניאל וחגית.
משבט זבולון: סרד ואלון סורי אהליאב אליהו נמשי.
משבט בנימין: סניאב כסלון אלידד אחיטוב אחיאל מתניה.
משבט אפרים: יאיר יועזר מלכיאל אדונירם אחירם וסטור.
משבט דן: גדליה ויגאל אחינועם ואחיעזר דניאל ושריה.
משבט נפתלי: אליוחנן אליקים אלישמע סומכוס זבדי ויוחנן.
משבט גד: חגי זרחי קיני מתתיהו וזכריהו.
משבט אשר: אשור ושלומי שמואל שלום שכניהו אחיהו - הרי שבעים ואחד זקנים...

פנים אחרים:
מראובן: חנוך ופלוא חצרון וכרמי זכור ונמואל.
משמעון: ימין ואהד יכין וצוחר ושאול ונמרי.
מלוי: עמרי וזתואל וחנניה וסתרי ומשה על גביהן.
מיהודה: ארח וערוך ויונדב ובצלאל שפטיה ונחשון.
מיששכר: צעיר ויעקן ויגאל ופלטיאל ועתניאל וחוני.
מזבולן: סרד ואלון וסורי ויחלאל אליהו ונמשי.
מבנימין: סנאב וכסלון אלדד ומידד אחיטוב ומתניה.
מדן: בוקי ויגלי אחינועם ואחיעזר צרי וחננאל.
מנפתלי: אלישמע סומכוס וזבדי ויוחנן אלחנן אליקים.
מגד: חגי וזרחי וקינן ומתתיהו וזכריהו ושוני.
מאשר: פשחור ושלמי חננאל ושלום אחזיהו ושכניהו.
מיוסף: יאיר ויועזר ופלטיאל ואדוניה ורם ומכיר.


חכמת חכמי הסנהדרין
מתוך הכוזרי, מאמר שני אות סג-סד:

אמר הכוזרי: רואה אני כי תורתכם כוללת כל דק ונפלא שבחכמות דבר אשר אין כמהו בכל תורה אחרת.
אמר החבר: גדולה מזאת הסנהדרין חובה היתה מוטלת עליהם שלא תחסר להם כל ידיעה בחכמות האמתיות והדמיוניות והמקבלות בכללן גם כשוף וידיעת כל הלשונות,
היתכן כי ימצאו תמיד בקרב העם שבעים זקנים, אם אין החכמות נפוצות וקבועות בעם, ואיך לא יהיה הדבר כן, אם לשם קיום המצוות עצמן, יש צרך בכל החכמות האלה,
כי הנה החכמות הטבעיות אדם מישראל צריך להן במצוות הקשורות בעבודת אדמה לדעת את הכלאים ולהשמר משביעית ומערלה, ודעת להבחין בין צמח לצמח ולהכיר את מיניהם, למען יעמדו בבריתם, ולא יתערב מין במין, חכמה גדולה היא לדעת אם הכמון למשל, הוא ממין השעורה או השפון ממין החטה, או הכרבתור ממין הכרוב, וכן יש לדעת את כחות שרשי הצמחים ומדת התפשטותם באדמה, מה מהם ישאר לשנה הבאה, ומה לא ישאר למען דעת כמה להרחיק מין ממין במקום, ומה מדת זמן לתת בין נטיעה לנטיעה, וכן תועלנה החכמות הטבעיות להבחין בין מין למין בבעלי החיים, לתכלית דומה, וגם לתכלית אחרת, להכיר אי זה חי ארסי הוא, ואי זה לא ארסי,
אחרי כן באה ידיעת הטרפות שהיא דקה מכל הידיעות, אשר הזכרו אצל אריסטו, על גורמי המות לבעלי החיים, בהיותה מלמדת אותנו להתרחק מאכילת הבהמה העומדת למות,
והמעט אשר נותר אצלנו מחכמה זאת, תתפעל ממנו הדעת, אחרי אלה באה ידיעת המומים הפוסלים את הבהמה למזבח,
ולבסוף ידיעת ההפרש בין מיני הזיבות לאיש ולאשה, וכמות ימי פקידות הנדות,
ובפרטי הדברים האלה, יש חכמות אשר אין אדם יכול לעמד עליהן בדרך ההקש, בלא עזר אלוקי, אשר לחכמת הגלגלים ומהלכיהם, העבור הוא אחת מתולדותיה, וידוע הדבר כי מעלת העבור נפלאה עד מאד,
וכמה חזקות קביעותיה אצל אמתנו, אכן אומה זו חלושת החמר היא אך אמיצת הצורה... [מדרישות אילו שיש מן הסנהדרין, ניתן למוד על התורה עצמה שהיא מלאת חכמה ושכדי להבינה ולהבין את מצוותיה יש צורך בידיעות רחבות ובעם משכיל.]


מעשה על הגאון רבי אליהו חיים מייזל
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה

מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, מביא בספרו "ענף עץ אבות", מעשה על הגאון רבי אליהו חיים מייזל, שהיה אב בית דין בעירו, והיה שופט את ישראל בחכמה ותבונה רבה. באחד הימים, באו לפניו שתי נשים לדין תורה, ומעשה שהיה כך היה:
שתי הנשים כיבסו חולצות לבנות של משפחתן, ותלו את הבגדים על חבלים בחצר כדי שיתייבשו בשמש. עברו גנבים וגנבו את כל החלוצות הלבנות שהיו על חבל אחד, ונשארו הבגדים שהיו תלויים בחבל השני. האחת אומרת הבגדים שלך נגנבו ואלה שנשארו הם שלי, והשנייה טענה להיפך שלך נגנבו והנשארים שלי.
שמע הרב את טענותיהן וידע כי אחת אינה דוברת אמת, וחכך בדעתו איך להוציא את האמת לאור.
מיד, ציוה הרב על הנשים להביא לפניו את הבגדים הלבנים שנשארו בחבל ולא נגנבו, וביקש משתי הנשים לצאת מהחדר, לאחר שיצאו, קרא הרב לאשתו הרבנית וביקש ממנה להביא כמה חולצות לבנות שלו שנמצאים בבית, וערבב אותם על החולצות שהביאו הנשים מהחבל שלא נגנב.
לאחר מיכן קרא לאחת מהנשים ושאל אותה, האם את מכירה בבירור בטביעת עין את הבגדים שלך? כן, ענתה אותה אשה, מכירה אני בבירור את הבגדים שלי! חזר הרב והזהיר אותה, התבונני היטב, שמא את תועה? אינני תועה! ענתה האישה, מכירה אני את בגדי הדק היטב! אם תציגו אותם בפני, מיד אבחין בהם. הציגו בפניה את הבגדים כולם, מיד לקחה את ערמת הבגדים, בהם מעורבים גם בגדי הרב, ואמרה זה שלי! זה שלי! אך זה לא שלי, וגם זה אינו שלי. כך ביררה היטב את בגדיה שלה, ואת בגדי הרב הפרידה מבגדיה.
אמר לה הרב, המתיני בחוץ. קרא לאשה השנייה, גם אותה שאל הרב, האם את מכירה את הבגדים שלך בבירור וטביעת עין? כן, ענתה האשה השנייה, מכירה אני היטב את בגדי, ומיד החלה לברור את הבגדים שבפניה ואמרה זה שלי, זה שלי, אף זה שלי, כך שעל כל הבגדים שבפניה כולל בגדי הרב הפרטיים טענה כי הם שלה. נזף בה הרב ואמר, אינך דוברת אמת! איך יתכן שגם בגדי שלי הם שלך, וכך הוציא הרב את האמת לאור כששני הנשים שבאו לדין תורה ראו בחוש מי דוברת אמת ומי לא.


ברכה מכל החכמים כולם
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה

במשפט היהודי ישנם מצבים שאף על פי שהדין מזכה את הזכאי למרות זאת, אין רוח חכמים נוחה הימנו.
בבית דינו של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל התדיינו שני בעלי דין, ופסק הדין היה שהנתבע צריך לשלם לתובע מליון שקלים אך למרות זאת אמר הרב לתובע, דע לך למרות שהדין איתך, אין רוח חכמים נוחה בזה שתיקח ממנו את הסכום הנ"ל.
ואז פנה הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל לתובע ואמר: הבט וראה כמה אנשים נוהרים לזכות לקבל ברכה מחכם, והנה נקרתה לפניך הזדמנות חייך לקבל ברכה לא מחכם אחד, אלא מכל החכמים כולם וגם מהתורה הקדושה אם תוותר לנתבע בטוחני שלא תפסיד
התובע שאמונת חכמים הייתה טבועה בו הסכים לוותר כדברי הרב. וראה פלא פלאים, התובע רכש כרטיס הגרלת לוטו וזכה בעשרה מיליון שקלים! וויתר על מיליון והקב"ה גמל לו פי עשר.