פרטים על הסנהדרין
מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שנאמר" "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א הלכה א)
מבנה מערכת בתי הדין והסנהדראות
עפ"י המשנה, מסכת סנהדרין פרק א, ועפ"י רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק א
ישנם כמה סוגי בתי דין, עבור מטרות שונות ועם סמכויות שונות:
שם בית הדין |
מספר החברים בו |
מיקומו |
תפקידיו וסמכויותיו |
מידע נוסף |
בין דין הגדול: סנהדרין גדולה |
71 |
בלשכת הגזית בבית המקדש |
סמכויותיה המלאות: כשהיא יושבת בלשכת הגזית שבבית המקדש: מינוי מלך, מינוי דיינים לשבטים (סנהדריות של 23), קידוש החודש, נביא השקר, דיני נפשות של הכהן הגדול, זקן ממרא, השקאת אישה סוטה, מלחמת רשות, מינוי דיינים (סנהדריות) לשבטים, הרחבת העיר והעזרות, עיר הנידחת, מדידת החלל עבור עגלה ערופה |
הגדול בחכמה הוא ראש הישיבה/הנשיא. סגנו הוא אב"ד ויושב מימינו, והשאר יושבים לפניו על פי גילם ומעלתם, בצורה של כחצי גורן. |
סנהדרין קטנה |
23 |
אחד על פתח העזרה, אחד על פתח הר הבית, וכן בכל עיר שיש בה 120 איש או יותר, מעמידים סנהדרין קטנה |
דיני נפשות |
הגדול בחכמה הוא ראש הסנהדרין, והשאר יושבים בעיגול כמו חצי גורן. ומושיבים לפניהם 3 שורות של ת"ח. |
שבעה דיינים ברשות בית הדין הגדול |
7 |
|
עיבור השנה |
הרדב"ז מסביר שהרמב"ם פוסק על פי הרב"ג, שאמר מתחילין בג׳ ונושאין ונותנים בחמשה וגומרין בשבעה. ולפי שהכל הולך אחר גמר הדבר כתב הרמב"ם עיבור השנה בשבעה |
בית דין של חמישה |
5 |
מהעיר הקרובה למקום המציאה של האדם שנהרג |
ביצוע עריפת העגלה |
הרדב"ז: אע״ג דלגבי מדידת החלל בעי כל סנהדרי גדולה לגבי עריפת העגלה סגי בחמשה המיוחדין שבהם |
בית דין של שלושה |
3 |
בכל מקום שיש צורך |
דיני ממונות, גזילות וחבלות, נזקים וכו', מלקות, חליצה, הקדשות, וכו'. עיבור החודש (ההחלטה להוסיף יום ל' לחודש שהיה) |
|
התנאים הנדרשים מהדיינים:
עפ"י הרמב"ם, הלכות סנהדרין פרק ב ומקורות נוספים
תכונותיהם של הדיינים:
• חכמה,
• ענוה,
• יראה,
• שנאת ממון: אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא "נבהל להון - חסר יבואנו".
• אהבת האמת: שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העוול.
• אהבת הבריות להן: ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות.
• בעלי שם טוב: אנשי חיל" - אלו שהן גבורים במצות, ומדקדקים על עצמם, וכובשין את יצרן, עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע, ויהא פרקן נאה.
• ובכלל אנשי חיל, שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו,
• ומה משה רבינו עניו, אף כל דיין צריך להיות עניו.
תנאים נוספים עבור הדיינים בבית הדין:
• הדיינים צריכים להיות כהנים, לויים או ישראלים בנים של ישראלית, ולא גרים.
• אבל גר יכול לדון את חברו הגר.
• סומא באחד מעיניו, כשר לבית דין של שלושה אך פסול לסנהדרין גדולה וקטנה. סומא בשתי עיניו, פסול גם לבית דין של שלושה.
• בדיני ממונות, טומאות וטהרות, אב ובנו, רב ותלמידו, נמנים כשני קולות, ואילו בדיני נפשות, מכות, קידוש החודש ועיבור השנה, אב ובנו ורב ותלמידו נמנים כקול אחד.
• מותר לאחד לדון מן התורה, ואדם שהוא מומחה לרבים, או אדם שנטל רשות מבית דין, מותר לו לדון יחידי, אבל אינו נחשב כבית דין, ומצוות חכמים שיושיב עמו אחרים, שאמרו חז"ל "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד".
בנוסף לכל התנאים האלו, ישנם תנאים נוספים עבור דייני סנהדרין גדולה וקטנה:
• אנשים חכמים ונבונים
• מופלגין בחכמת התורה
• בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם
• ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחס. (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב)
• אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן.
• ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה.
• כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש
• ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.
אופן בחירת וקידום הדיינים: (שם, הלכה ח)
• אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל
• ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו
• ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית
• ומשם מעלין אותו לפתח העזרה
• ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול.
הדין – בכובד ראש: כותב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ג):
כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה.
כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות ודוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותם ושאם ימנעו מן הדין תקלקל השורה אעפ"כ לא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם את העם והזקנים ופוצרים בהן.
אופן אפשרות לחידוש הסמיכה
על פי פרק ד' בהלכות סנהדרין ברמב"ם
• אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך,
• ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו
• ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם.
• וכיצד היא הסמיכה לדורות לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי את סמוך ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות.
• ואין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה והוא שיהיה האחד מהן סמוך מפי אחרים כמו שביארנו.
• אין קרוי אלקים אלא בית דין שנסמך בארץ ישראל בלבד והם האנשים החכמים הראויין לדון שבדקו אותן בית דין של ארץ ישראל ומינו אותם וסמכו אותן.
• אין סומכין זקנים בחוצה לארץ....
• היו שניהם בארץ סומכין אותו אף על פי שאינו עם הסמוכים במקום אחד אלא שולחין לו או כותבין לו שהוא סמוך ונותנין לו רשות לדון דיני קנסות, הואיל ושניהם בארץ וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה.
• יש לסומכין לסמוך אפילו מאה בפעם אחת ודוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד.
• ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. כיצד?
• חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין או יתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים וכן כל כיוצא בהן.
• וכן יש לסומכין ליתן רשות עד זמן ולומר לנסמך יש לך רשות לדון או להורות עד שיבא הנשיא לכאן או כל זמן שאין אתה עמנו במדינה וכן כל כיוצא בזה.
• חכם מופלא שהוא סומא בעינו אחת אף על פי שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכין אותו לדיני ממונות מפני שאינו ראוי לכל הדברים וכן כל כיוצא בזה.
• הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים:
• נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים
• אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן
• ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין והדבר צריך הכרע.
על אופן הפסיקה
מתוך הרמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ח, יא:
דיני ממונות וכן הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול שבדיינים ושומעין את דבריו ודיני נפשות מתחילין מן הצד ואין שומעין דברי הגדול אלא באחרונה.
בנוסף, הפרטים הבאים שונים בין דיני ממונות לדיני נפשות:
דיני ממונות |
דיני נפשות |
בשלושה |
ב-23 |
פותחין בין לזכות בין לחובה |
פותחין לזכות ואין פותחין לחובה |
מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה |
מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה |
מחזירין בין לזכות בין לחובה |
מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה |
הכל ראויין ללמד זכות או חובה בין הדיינים בין התלמידים |
הכל מלמדין זכות ואפילו התלמידים ואין מלמד חובה אלא הדיינים |
המלמד חובה חוזר ומלמד זכות והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה |
המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה |
דנין ביום וגומרין בלילה |
דנין ביום וגומרין ביום |
גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה |
גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה |
פרטים נוספים:
• לפיכך אין דנין דיני נפשות לא ערב שבת ולא ערב יום טוב שמא יתחייב ואי אפשר להורגו למחר ואסור לענות את דינו ולהניחו אחר השבת אלא אוסרין אותו עד אחד בשבת ומתחילין בדינו.
• דיני ממונות אע"פ שדנין אותן בכל יום מן התורה שנאמר ושפטו את העם בכל עת מדבריהם למדו שאין דנין בערב שבת.
דינים מיוחדים למסית:
• המסית אין דיניו כשאר דיני נפשות:
• מכמנין לו את העדים
• ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין
• ואם יצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מחזירין אותו.
• יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות אין מחזירין אותו
• ואין טוענין למסית
• ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים כדי שלא ירחמו עליו
• שהאכזריות על אלו שמטעין את העם אחרי ההבל רחמים הוא בעולם שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים.
בית דין של שלשה שנחלקו: (בדיני ממונות)
• שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב הרי זה זכאי
• שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי הרי זה חייב
• אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שנים זכאי או חייב והשלישי אומר איני יודע: יוסיפו הדיינים שנים נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר.
• אמרו שלשה מהם זכאי ושנים אומרים חייב הרי זה זכאי
• אמרו שלשה חייב ושנים זכאי הרי זה חייב
• אמרו שנים מהם זכאי ושנים מהם חייב ואחד אומר איני יודע: מוסיפין שנים
• אבל אם אמרו ארבעה זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד חייב ואמר אחד איני יודע, בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחלה בין שאמר אחר, הולכים אחר הרוב
• היו מחצה למחצה ואחד אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין שנים אחרים
• וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכין עד שבעים ואחד.
• הגיעו לשבעים ואחד ואמרו שלשים וחמשה חייב ושלשים וחמשה זכאי ואחד אומר איני יודע: נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לדברי הצד האחד ונמצאו שלשים וששה מזכים או מחייבין.
• ואם לא חזר לא הוא ולא אחד מהן: הרי הדבר ספק, ומעמידין את הממון בחזקת בעליו.
כל מי שאמר איני יודע אינו צריך לתת טעם לדבריו ולהודיע מאי זה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאי זה טעם מזכה והמחייב מאי זה טעם מחייב.