השפעתם הרוחנית של בגדי הכהונה
כותב בעל ספר החינוך - מצות עשה קעג:
משורשי המצוה היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחרי מחשבותיו וכונותיו,
והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבותיו וכונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליה שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד.
וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף שיהיה לזכרון מחשבת הכשר.
ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל ענינו היה צריך גם זה.
ומן הטעם הזה נאמר (פסחים סה:) שנתחייבו להיות אורך הכתנת על כל גופו עד למעלה מן העקב מעט, ואורך (יומא עב:) בית יד שלה עד פס ידו, והמצנפת (פ"ח מהל' כלי המקדש הי"ט) ארכה שש עשרה אמה ומקיפה בראשו כדי שיראה אותה בכל עת שישא עיניו,
והאבנט שחוגר במתניו ארכו שלשים ושתים אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך ונמצא שמרגיש בו בכל עת בזרועותיו שמתוך גבהו ברוב ההיקפים, הזרועות נוגעות בו על כל פנים.
וכל זה ראיה למה שאמרתי למודה על האמת, מלבד שיש בענין כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש בלבוש מיוחד לעבודה.
וכבר כתבנו (מצוה צה) כי בהגדלת הבית ובמוראו יתרככו שם לבות החוטאים וישובו אל ה'.
האור החיים על שמות כ״ח:ב׳:ג׳ מסביר על מהותם של בגדי כהן גדול כמכפרים את הפגמים שהגיעו למקום עליון, וכך מתקנים את עוונות בני האדם:
או יאמר, כי בא ה' לתת טעם למה צוה ח' בגדים - ד' לבן וד' זהב, ואמר: הטעם הוא - לכבוד ולתפארת, פירוש, על פי דבריהם ז"ל (הקדמת תיקונים) כי הח' בגדים ד' של בגדי לבן ירמזו אל ד' אותיות של שם הוי"ה ברוך הוא, וד' בגדי זהב ירמזו אל ד' אותיות של שם אדנ"י. ודע כי שם הוי"ה ברוך הוא יתיחס אליו כינוי התפארת כידוע, ושם אדנ"י יתיחס אליו כינוי הכבוד, והוא אומרו: ועשית בגדי קודש וגו' לכבוד, כנגד בגדי זהב; ולתפארת, כנגד בגדי לבן, וסדר הכתוב סדר הדרגות הקדושה זו למעלה מזו והקדים לכבוד. והבן. וצוה ה' עשות ח' בגדים שבאמצעותם יתכפר פגמים אשר יסבבו בני האדם אשר יגיע למקום עליון, ובזה יכופר העון ההוא.
ולדרך זה יש לתת טוב טעם למה הקפיד ה' על הבגדים באהרן ולא במשה, על דרך אומרם ז"ל (ערכין ט"ז) ח' בגדי כהונה מכפרים על ח' מיני עבירות שיהיה בבני ישראל, אשר על כן לא צוה ה' הדבר אלא להכהן העומד לשרת הוא ובניו כל הימים לכפר על בני ישראל, מה שאין כן משה שכל מה ששמש בז' ימי המילואים לא היה אלא לכפרת אהרן ובניו למלא את ידם לעבוד לפני ה', לא היה צורך למה שיכפרו הבגדים כנזכר, לזה שמש בחלוק וגו':
אומרים חז"ל (זבחים פ"ח ע"ב):
"ואמר רבי עיניני בר ששון:
למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה?
לומר לך:
מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין:
כתונת מכפרת על שפיכות דם שנאמר (בראשית לז, לא) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם
מכנסים מכפרת על גילוי עריות שנאמר (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]
מצנפת מכפרת על גסי הרוח מנין אמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה
אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה
חושן מכפר על הדינין שנא' (שמות כח, טו) ועשית חושן משפט
אפוד מכפר על עבודת כוכבים שנאמר (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים
מעיל מכפר על לשון הרע מנין א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע
וציץ מכפר על עזות פנים בציץ כתיב (שמות כח, לח) והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך
הרמ"א מביא את הסברו של בעל העקידה על הדברים:
ובעל העקידה כתב פרשת תצוה, ראוי לשום לב במה כוונה התורה, לכתוב זאת זכרון בספר, על בגדי כהונה המקודשים באפוד (שמות כח כט) "ונשא אהרן את שמותם לפני השם על שתי כתפיו לזכרון",
העניין מורה כי הבגדים כמו לזכור על ידן ענינים שכליים, והוא הדין בכל שאר כלי המקדש.
וכתב עוד שם הרבה ראיות בזה, על שענין הבגדים היו מורים על ענינים פנימיים,
וענין הבגדים כי מצינו ראינו בפי הלשונות, שהקנינים המדותיים והמלבושים נקראים בשם אחד מדו בד, מתחת למדיו, על פי מדותיו, בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
וכן מצינו בשאר הלשונות, כי הם מתייחסים זה לזה בשלשה דברים, כמו שהאריך שם בזה הרבה, וכתב בסוף,
ולכן אם שהבגדים של כהנים חצוניות היה לכבוד ולתפארת, בגדי קודש הם בפנימיותם, בקדוש מעשיהם ומחשבותיהם מכל פועל מגונה, ומכל הרהור ומחשבה פוגמת.
ולכן אמרו שחשן המשפט היה מכפר על המשפט, רצה לומר המתבונן בחושן, יתקן עצמו מאד בדבר המשפט, כדי שלא לחטא בדבר המשפט, או לשוב מחטאתו במשפט. וזה כי החוטא בדבר המשפט, הוא לאחד מארבע סיבות אשר התורה הזהירה עליהם במשנה תורה. והנה החושן מזהיר על ארבעתן,
• נגד שאמרה תורה (דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט. שהוא סבה חזקה להטות בדין, היו בחושן כל השבטים, קטון וגדול שם הוא, לפי סדר תולדתן, בלא הכרת פנים,
• וכנגד מה שאמר (שם) כקטון כגדול תשמעון. שהכוונה בו שיהא עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, היו בחושן האבנים הטובות, שמקצתם היו טובות מאד, ומקצתן רעים, וכולן הוקבעו בשוה,
• וכנגד שאמרה התורה (שם) לא תגורו מפני איש. היו בחושן אורים ותומים, והוא השם המפורש, רצה לומר כי המשפט לאלקים ולא תגורו מפני איש,
• וכנגד מה שנאמר (שם) והיה הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי וגו'. שהסבה היותר עצומה אל החטא בדין, הוא בלתי ידיעת המשפט, על כן היו האורים והתומים מורים ומאירין בתשובותיהם לכל שואל, בלי ספק שיסופק בהן,
הנה החושן היה מורה בכל עניניו על מניעת החטא בענין המשפט, על כן אמרו שהיה מכפר על המשפט.
וכן אמרו האפוד מכפר על עבודה זרה, וזה כי מלבוש האפוד היה מורה על ענין ע"ז, שכבר נתפרסם היות האפוד תכשיט לעבודה זרה, כמו שנאמר (הושע ג) ואין אפוד וגו'. לכן נאמר בענין מיכה (שופטים יז ה) ויעש לו אפוד.
ולזה צוה הא-ל לעשות לכהן אפוד, אך שיהא מושלך ותלוי לו מאחוריו, ולמטה במקום השפל שלו, והוא ודאי דרך בזיון.
ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה כה ב) כל ליצנותא אסור חוץ מליצנותא דעבודה זרה, דשרי למימר לגוי טול עבודה זרה שוי בשין תיו שלך.
אמנם צוה שיהא האפוד נתלה משתי כתיפות האפוד בחושן, להורות שאף כל הכחות ואופני ההשקפות שיש לכל עובדי עבודה זרה בבקשת צרכיהן, לכל עבודתן, מהנמצאים העליונים, כולו טפל הוא, ותלוי כחוט השערה מחושן אשר בו האורים ותומים, וכשנתבונן העניין זה מהאפוד, בודאי תתבזה ע"ז בעינינו, ולכן האפוד מכפר על עבודה זרה.
המעיל מכפר על לשון הרע, לפי שהיה המנהג בכל הדורות, ללבוש מלבושים מתייחסים ונאותים, איש לפי משפטו ומעשהו, והיה מפורסם שעטיית המעיל נתיחדה לאנשים החסידים והפרושים, כמו שנתבאר בשמואל, שנאמר (שמואל א' כח יד) ואיש זקן עולה והוא עוטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא.
ומן הראוי למי שיעטה המעיל, שיהיו מעשיו הפנימיים, כפי מה שיורה עליו מלבוש החיצון, לא שילבש ויעשה מעשה פרוץ, לזה צוה הקדוש ברוך הוא שהכהן יעטה מעיל, ושיהא שוליו מלאים פעמוני זהב, כלומר שיצא קולו ופרסומו ממין המלבוש.
והיו הפעמונים תוך הרמונים, להורות שאין להשמיע קול אלא בדברי שבח האנשים, ומהטובות שבהן, כעין הרמון, שדרשו ז"ל (ברכות נז א) שאפילו רקנין שבישראל מלאים מצות כרימון, ולא ישמיעו קולו בדברי גנאי ולשון הרע.
הכתונת מכפר על שפיכת דמים, לפי שהאנשים הרשעים אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, מדרכן גם כן ללבוש בגדים לפי מעשיהם, וכל בגדיהם קצוצי פאה, ושוליהם לא יגיעו להם משוק עד ירך, כי בזה יקלו להשיג ולרדוף.
והיה הכתונת הפך זה, היה מגיע עד העקב, והלובש בו פסיעותיו מתקצרות, ויצרו צעדיו מלכת, ובזה הדרך הכתונת מונעת משפיכת דמים, אשר לפי זה אמרו שהיא מכפרת על שפיכת דמים.
מצנפת מכפר על גסות רוח כו'. אמר הכתוב (קהלת י ג) בדרך שהסכל הולך אמר לכל סכל הוא. במה שהסכל מפרסם סכלותו בדרך שהולך, אם בתנועותיו, או בתוך מלבושיו, ואחד מדרכיו לתת על ראשו כובע מעולה ארוכה וגובה, נוגעת ואינו נוגעת, כמדומה לו שפורחת באויר, ויחשבה לעטרה לראש, כמנהג לרבים היום.
אמנם האיש המיושב אשר דעתו נכונה, יספיק לו מאלה הדברים ההכרחיים לצורך כסוי ראש לבד, כדמות מצנפת של כהן גדול, שהיתה של שש,
על דעת רש"י ז"ל (שמות כח ד ד"ה מצנפת) היתה כובע קטן מהודק על ראשו, ומי הוא זה אשר לא יקח מוסר להרחיק הסכלות והגסות.
ואף אם כדברי הרמב"ן ז"ל (שמות כח לא) שכתב שהיה צניף ארוכה שהיה צניף על ראשו כפל על כפל, הנה מכל מקום היה משש ולא ממשי וארגמן, להורות על שפלותו.
אבנט מכפר על גובה הלב, לפי שהתכשיט הזה אינו רק חגורה אפודה לו על לבו, נראה בבירור שהאדם החשוב, יש לו להיות מזורז ומופרש, אפילו מהרהור הלב.
מכנסיים על גלוי עריות, שהיתה הערוה מכוסה בו שלא לגלותו.
הציץ מכפר על עזות פנים, כי מי הוא אשר יראה כהן בגדולתו, וציץ הזהב אשר שם המפורש חקוק בו, עומד על מצחו, שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלקים,
ומשם יקח מוסר השכל, לכל איש השלם והחכם, כי אין ספק כי שם ה' נקרא עליו, וראוי לירא מפניו, ועל ידי זה היה הציץ מונע העזות פנים ומכפר עליו, עד כאן לשונו.
ושם האריך עוד וקצרתי, כי לא הבאתיו רק להזכיר דבריו, ולהעיר המעיין עליהם, והרוצה להעמיק בדבריו יראה משם ויבחר.
ועוד מפרט הרמ"א בתורת העולה פרק מ"ב-מ"ג, על כך שבגדי כהונה הן כנגד שמונה המצוות שנצטווה בהן אדם הראשון, שבע מהן לדורות, והן קרויות שבע מצוות בני נח.
אחר שנתבאר זה, נשוב לענין הבגדים שהיינו עליהן, ונאמר, כי שמונה בגדי כהן גדול היו, נגד שמונה מצות, שנצטווה האדם קודם שחטא, וחזר וקיים אותן, ונתלבש בהן, לאחר שחטא ועשה תשובה. וכמו שדרשו ז”ל פרק עושין פסין (עירובין יח ב), אדם הראשון בעל תשובה היה, מאה ושלשים שנה וכו'. ושמונה מצות אלו, הן מה שנאמר (בראשית ב טז) ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל וגו'. שהפשט אמת, שציווהו שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ועוד נצטווה בשבע מצות בני נח, כמו שדרשו ז”ל במסכת סנהדרין (נו ב) ממקרא זה של ויצו אלקים וגו'. והם עבודה זרה, וברכת השם, ודינין, וגילוי עריות, ושפיכת דמים, וגזל, ואבר מן החי והאריכו שם פרק ארבע מיתות בענין ראיותיהן על זה, ועל פי זה יתבאר לך, למה נקראו מצות אלו, שבע מצות בני נח, ולא נקראו שבע מצות בני אדם, מאחר שאדם נצטוה בהן, כי האדם נצטוה בשמונה מצות, ולא נשארו לדורות אלא שבעה. ומאחר שלא היה אפשר לתלותן באדם, תלאן בנח, שהוא היה האב הראשון אחר המבול...
ואחר שנתבארו עניו המצות שנצטווה בהן אדם, אומר כי נגד שמונה מצות אלו שנצטווה בהן האדם, נתלבש הכהן בשמונה בגדים לכבוד ולתפארת. וידוע כי מי שאינו מקיים מצות נקרא ערום, כמו שכתבתי לעיל (פרק מא) מדרשם ז"ל (ב"ר יט ו), במה שנאמר (שם ג) וידעו כי ערומים הם. ודרשו ז"ל (ילקוט שמעוני, יחזקאל רמז ב') כמה שנאמר, (יחזקאל טז) ואת ערום ועריה. ערום ועריה מן המצות, ולכן נקרא הרשע ערום, וכמו שהרשע נקרא ערום, כן הצדיק נקרא מלובש, כי המצות נקראו בגדים, וכמו שאמר שלמה עליו השלום (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדים לבנים. ודרשו ז"ל אלו ציצית, וכמו שהאריך בעל העקידה בזה, ונאמר בענין יהושע בן יהוצדק (זכריה יג) הסירו בגדים הצואים וגו' והלבש מחלצות. על ענין הסרת מדות המגונות והלבש מדות היקרות. ולכן היה הכהן מלובש בשמונה בגדים אלו, כלומר להורות שמקיימים המצות אלו השמונה שנצטוה בהן אדם, ובזה עולה זכרון ישראל לטובה לפני השם יתעלה.
כי כבר דרשו ז"ל (בבא קמא לח א) (חבקוק ג) ראה ויתר גוים. ראה שבעה מצות שנצטוו האומות ואין מקיימים אותן, עמד והתירן. ולזה לבש הכהן אלו הבגדים, להורות שישראל מקיימין אלו המצות, שלא רצו האומות לקיימן, ועל ידי זה זכרון ישראל לטובה, וזכרון האומות לרעה, עולה לפני השם יתעלה, ולזה נאמר (שמות כח ל) ונשא אהרן את שמותם לזכרון. להיות כי המצות שישראל מקיימין נזכרים על ידי אלו הבגדים, וכבר דרשו ז"ל (ויקרא רבה כא ה) (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן. כשהכהן נכנס מצות חבילות נכנסים עמו, שנאמר (ישעיה נו ב) וזאת התורה אשרי אנוש יעשה זאת. וזכרו במדרש רבתי (שם) הרבה דברים הנקראים זאת, שהיו נכנסים עמו, כל שכן שהיו נזכרים על ידי אלו הבגדים, ולכן אמרו במדרשן (זבחים פח ב) שהבגדים מכפרין. כאשר נתבאר (פרק מ)...
כבר כתבתי לך פרק ארבעים מדרש' ז"ל (זבחים פח ב) על מה היו הבגדים מכפרין, ונוכל לומר שכוונו אל דברינו, אמרו החושן מכפר על המשפט, להורות על מצות דינין שנצטווה בהן האדם. ומהות החושן וכל חלקיו היו מורין על הדינין, כמו שכתבתי לעיל (פרק מ) מדברי בעל העקידה. אפוד נגד עבודה זרה שנצטווה בה האדם. כתונת על שפיכת דמים, נגד מה שנצטווה על שפיכת דם. מכנסיים על גילוי עריות. הציץ מכפר על עזות, נגד ברכת השם שנצטווה בו האדם, כי אין עזות בעולם כמברך אלקיו, ולכן היה כתוב על הציץ קודש לה'. מעיל מכפר על לשון הרע, נגד מצות אכילת עץ הדעת, שעבר אדם הראשון, שנעשה העבירה על ידי לשון הרע שדבר הנחש, ושהוסיפה חוה לומר שנאסרו בנגיעת האילן. אבנט מכפר על הרהור, והוא איסור הגזל שנאמר ביה (שמות כ ד) לא תחמוד. והמצנפת מכפר על הגסות, נגד איסור אכילת הבשר הנכלל באבר מן החי. כי זה גרם גסות וגאוה, כמו שנאמר (דברים לב טו) וישמן ישורון ויבעט. ואף כי ענין אכילת בשר הוא מצד מעלת האדם המדבר על בעל חי, ולכן עם הארץ אסור לאכול בשר (פסחים מט ב), מצד שאין לו מעלה עליו, וכמו שכתבתי לעיל פרק שלישי, ואם כן מאחר שהאדם כבהמה נדמה, למה יתגאה, זהו הנראה לי בכוונת הבגדים בדרך כללי. אמנם הפרטים, למה היו כאלו הצורות כבר דברו בו הראשונים זכרונם לברכה, דבור מספיק, לפי כוונת מאמר זה.
והכלי יקר מפרט על בגדי הכהונה ועל סדר הציוויים שלהם וסדר עשייתם:
שואל הכלי יקר: מדוע בפרשת תצווה הוקדם החושן לאפוד: "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד" ובפירוט בגדי הכהונה הקדים האפוד, וכן בפרשת פקודי בשעת מעשה הקדים אפוד לחושן?
ומסביר הכלי יקר: הואיל האפוד בא לכפר על עבודה זרה, דהיינו על העגל שעשו, שגרם שבירת הלוחות שנשא משה על כתפיו, על כן בא האפוד על שתי כתפיו, והחושן, מכפר על הדינין.
ולכן הקדים הקב"ה חושן לאפוד, כי יותר הקב"ה מקפיד על קלקול הדינין ממה שמקפיד על עבודה זרה, כפי שרואים מדור הפלגה, שפשטו ידיהם בעיקר ולא נאבדו, ודור המבול ע"י שהיה חמס וגזל ביניהם נאבדו.
אבל, ישראל לכבודו של מקום ב"ה הקדימו עשיית האפוד כי חטא ע"ז חמור עליהם יותר מן קלקול הדינין לכך נאמר ועשו את האפוד כי לשון ועשו משמע גם הגדת עתידות לומר שכך יהיה שיעשו את האפוד תחילה,
ועוד כי הקב"ה בידו למחול ולוותר על ע"ז אבל לא על קלקול הדינין בדברים שבין אדם לחבירו כי אין הקב"ה מוחל כי אם בדברים שבינו לבין הבריות, אבל ישראל אמרו בידינו למחול ולוותר על מה שקרה לנו עוות על ידי קלקול הדינין אבל חלק גבוה מי יתיר לכך הקדימו מעשה האפוד.
ומסביר הכלי יקר על הפסוק "ובין כתיפיו שכן" (דברים לג, יב). כי צמצם הקב"ה שכינתו בין שני בדי ארון שהיו מונחים על כתיפות נושאי הארון. ועוד צמצם הקב"ה שכינתו בין שני כתפות הכהן נושא האפוד כי בו היה תלוי חשן המשפט אשר בו היו האורים ותומים כנגד לבו והיה השם המפורש חקוק בהם.
"לכפר על שתי אבני לוחות שנשתברו ושם נתפרדה החבילה בין ארבע אלו והם הש"י, והלוחות, ומשה, וישראל, וע"י הכפרה נתחברו כולם כי שתי אבני שהם כנגד שני אבני הלוחות, שהם, פירש רבינו בחיי שהוא אותיות הש"ם, והוא אותיות מש"ה, והיה חקוק עליו כל שמות בני ישראל, ומעתה נזדמנו ארבעתן אל פונדק אחד תחת אשר מתחילה שכחו אל מושיעם וגרמו שלעומת זה גם ה' שכחם, הנה אחר הכפרה שחזרו, ויזכרו כי אלהים צורם, אז גם המה יהיו על שתי כתפיו לזכרון."
ועוד ממשיך הכלי יקר ומציין את הרמז בכל אחד מבגדי כהן גדול, והקשר בין פרטיהם לבין העוונות שהם מכפרים עליהם, ובאופן כללי, מסביר הכלי יקר כי בגדי כהונה מכפרים על העבירות שמתוכן 4 העבירות החמורות ביותר: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם, ו-4 עבירות כלליות, שהן קלקול הדינין הגורם להשחתת העולם, גסות הרוח, הרהור עבירה ועזות מצח, והם כוללים כל העבירות והם מצויים ביותר.
בטבלה הבאה נפרט את עיקרי הכפרה הנעשית על ידי בגדי הכהונה, פירוט הדברים על פי הרמ"א בשם בעל העקידה, ובמקביל לשמונה מצוות שנצטווה אדם הראשון, והסבר על ההקבלה בין בגד הכהונה לבין הכפרה על ידי בגד זה, על פי דברי הכלי יקר:
הבגד |
מכפר על |
הרמ"א בשם בעל העקידה |
הרמ"א: בגדי כהונה כנגד מצוות שנצטווה אדם הראשון |
ההקבלה על פי הכלי יקר |
מעיל |
לשון הרע |
מן הראוי למי שיעטה המעיל, שיהיו מעשיו הפנימיים, כפי מה שיורה עליו מלבוש החיצון, ולכן שולי המעיל מלאים פעמוני זהב, כלומר שיצא קולו ופרסומו ממין המלבוש. והיו הפעמונים תוך הרמונים, להורות שאין להשמיע קול אלא בדברי שבח האנשים, ומהטובות שבהן, כעין הרמון, שאפילו רקנין שבישראל מלאים מצות כרימון, ולא ישמיעו קולו בדברי גנאי ולשון הרע. |
מעיל מכפר על לשון הרע, נגד מצות אכילת עץ הדעת, שעבר אדם הראשון, שנעשה העבירה על ידי לשון הרע שדבר הנחש, ושהוסיפה חוה לומר שנאסרו בנגיעת האילן. |
המעיל מכפר על לשון הרע – על כן היה כולו תכלת: כי תכלת דומה לים – וראוי לאדם ללמוד מן הים שאינו פורץ גדרו. ויש תועלת גם בהסתכלו בשמים ובכסא כבוד כי בסבה זו ימעט בדבור... |
אפוד |
עבודה זרה |
מלבוש האפוד – תכשיט לעבודה זרה – וכאן יהא מושלך ותלוי לו מאחוריו, ולמטה, והוא ודאי דרך בזיון.
אמנם צוה שיהא האפוד נתלה משתי כתיפות האפוד בחושן, להורות שאף כל הכחות ואופני ההשקפות כולם טפלים ותלויים כחוט השערה מחושן אשר בו האורים ותומים
|
האפוד מעשה חושב - כדי לכפר על ע"ז שהמחשבה בה כמעשה, ועיקר החטא ההוא תלוי בלב המאמין. |
חשב האפוד, עניינו "חבש", היינו חגור שחובשים בו, אבל הוזכרה לשון "חשב", המורה על המחשבה, לדרוש בו שהמחשבה בעבודה זרה היא כמעשה. |
חושן |
דינין |
מצות דינין שנצטווה בהן האדם. ומהות החושן וכל חלקיו היו מורין על הדינין |
מניעת הטיית המשפט: כל השבטים מיוצגים בחושן בלא הכרת נים, האבנים הטובות הוקבעו בשווה, שם המפורש היה בתוך החושן, והאורים ותומים מאירים בתשובות מדויקות |
"מעשה חושב": כי הדינין מסורים אל לב הדיין.
בכל טור 3 אבנים טובות כי אין בית דין פחות מ-3.
האבנים זוהרות: תוכם כברם: כנדרש מהדיינים.
האבנים קצתם יקרים וקצתם זולים: שיהיה לדיין שוה משפט של פרוטה כמאה מנה,
והיו שמות השבטים חקוקים עליהם כתולדותם לרמוז שלא ישא פני איש כקטן כגדול ישמעון כאילו אין כאן יתרון לגדול שבשבטים על הקטן שבהם רק התולדה התלויה בשנים וזולת זה הכל שוין...
ויש בו רמז ג"כ אל הדיין שלא יתנשא לאמר אני אמלוך כי הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח,
ובזכות שמרוב ענוה שבו לא נתקנא בשררת משה אחיו הקטן ממנו בתולדה זכה לחשן המשפט התלויה במדת הענוה והיו כתובים שמה השבטים כתולדותם וזה מדה כנגד מדה ממש.
"ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים", שהיו מאירים – כנגד הדיינים שמאירים לעולם ולכן נקראו הסנהדרין עיני העדה.
|
ציץ |
עזות פנים |
הציץ מכפר על עזות פנים, כי מי הוא אשר יראה כהן בגדולתו, וציץ הזהב אשר שם המפורש חקוק בו, עומד על מצחו, שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלקים,
ומשם יקח מוסר השכל, לכל איש השלם והחכם, כי אין ספק כי שם ה' נקרא עליו, וראוי לירא מפניו, ועל ידי זה היה הציץ מונע העזות פנים ומכפר עליו
|
הציץ מכפר על עזות, נגד ברכת השם שנצטווה בו האדם, כי אין עזות בעולם כמברך אלקיו, ולכן היה כתוב על הציץ "קודש לה'". |
הציץ מכפר על עזות מצח, ובפרט על עריות בגלוי בלא בושה, וזהו שמביא בגמרא (שם טז.) פסוק ומצח אשה זונה היה לך (ירמיה ג, ג (
ולכך כתוב על הציץ קודש לה'. וכמו שהציץ מכפר על קדשים שנטמאו כך הוא מכפר על מצח אשה זונה קדושת האדם ועל כן היה כתוב עליו קודש לה'
|
כתונת |
שפיכות דמים |
דרכם של שופכי דמים ללבוש בגדים קצוצי פאה, כי בזה יקלו להשיג ולרדוף.
והיה הכתונת הפך זה, היה מגיע עד העקב, והלובש בו פסיעותיו מתקצרות, ובזה הדרך הכתונת מונעת משפיכת דמים
|
כתונת על שפיכת דמים, נגד מה שנצטווה על שפיכת דם. |
הגוף הוא כתונת של הנפש ומלבושו ואם כן יש דמיון ויחס לכתונת זה עם גוף הנרצח. והיה כולו שש דהיינו פשתן כי קין היה ראש לכל הרוצחים ונתגלגל הדבר על ידי שהקריב זרע פשתן ולא נתקבל קרבנו ונתקבל קרבן אחיו הבל על כן נתקנא בו והרגו, ועל כן היו שש ערי מקלט כי שש נופל על לשון ששה. |
מכנסים |
גילוי עריות |
מכנסיים על גלוי עריות, שהיתה הערוה מכוסה בו שלא לגלותו |
מכנסיים על גילוי עריות |
המכנסים שבמקום צנעא מכפר על דברים שבצנעא, הוא ההולך אחרי העריות בצנעא וכיסוי, כמ"ש לכסות בשר ערוה |
מצנפת |
גסי הרוח |
אחד מדרכי הסכל לפרסם סכלותו היא לתת על ראשו כובע מעולה ארוכה וגובה, ויחשבה לעטרה לראש, אמנם האיש המיושב אשר דעתו נכונה, יספיק לו מאלה הדברים ההכרחיים לצורך כסוי ראש לבד, כדמות מצנפת של כהן גדול, שהיתה של שש.
הנה מכל מקום היה משש ולא ממשי וארגמן, להורות על שפלותו.
|
והמצנפת מכפר על הגסות, נגד איסור אכילת הבשר הנכלל באבר מן החי. כי זה גרם גסות וגאוה, כמו שנאמר (דברים לב טו) וישמן ישורון ויבעט. ואף כי ענין אכילת בשר הוא מצד מעלת האדם המדבר על בעל חי, ולכן עם הארץ אסור לאכול בשר (פסחים מט ב), מצד שאין לו מעלה עליו... ואם כן מאחר שהאדם כבהמה נדמה, למה יתגאה. |
לפי שהמצנפת היה כמו עטרה המורה על השררה... והיה עשוי משש כי השש ראוי למי שעולה לגדולה. |
אבנט |
הרהור הלב |
אבנט מכפר על גובה הלב, לפי שהתכשיט הזה אינו רק חגורה אפודה לו על לבו, נראה בבירור שהאדם החשוב, יש לו להיות מזורז ומופרש, אפילו מהרהור הלב. |
אבנט מכפר על הרהור, והוא איסור הגזל שנאמר ביה (שמות כ ד) לא תחמוד. |
אבנט מכפר על הרהור הלב לפיכך היה האבנט ל"ב אמה ארכו.
והרהור עבירה קשה מן העבירה לפי שהמעשה עצמו אחר אשר כבר עשהו ישבע מעמל נפשו ונפשו קצה בו, אבל ההרהור דבק בו לעולם כאשר ידבק האזור אל מתני איש על כן בא לכפרה האבנט שהיה דבק בו כחגור
|
מסביר הרב הירש על מהותו המעשית של הבגד, כנותן כושר רוחני לתפקיד המיוחד לו:
בגדי כהונה: רק על ידם מתכהן הכהן ויוצא מתוך פרטיותו מלאת החסרונות. "בגד" קרוב ל"פקד", כושר רוחני לתפקיד. הבגדים מסמלים כושר מוסרי, שכן ניתנו לאדם מידי הבורא כדי להצילו מטעות בהמית. הלבישה מסמלת כניסת האישיות לתוך מעלה או אופי מיוחדים. בגדי הכהונה מבטאים אם כן את אופי הכהונה, ולכן איסור החציצה בהם, ושצריכים צביעה לשמה...
הבגדים מכשירים את הכהן לעבוד עבודת הקודש, והאומה היא המגישה אותם לו, לפיכך מבטאים בגדי הכהונה את התכונות, שמימושן נדרש על ידי מקדש תורת ה' בתודעת האומה, והם מסמלים את הקדושה שהמקדש משרה על האדם מישראל ומצפה שיתעלה אליה...
המכנסים מכסים בשר ערוה, והם עשויים מבד פשתן לבן שחוטיו קלועים "שש כפולה". הם מלבישים איפוא את כל הטבע הווגטאטיבי (צמחי) של האדם, (תזונה, פריה ורביה) בתכונה של טהרה ההולמת את תעודתו כיציר נברא... אופייני הדבר, שדוקא לגבי בגד זה המביא לידי ביטוי מובהק ביותר את הטוהר המוסרי, נזכר שמו של הפשתן "בד", וביומא ע"א ב' מתפרש השם הזה על פי התכונה המיוחדת של צורת הצמח, "דבר העולה מן הקרקע בד בד", ללא ענפים. צורה זו מסמלת את השאיפה לעלות ולהגיע אל המטרה היעודה בקו קבוע מראש וללא סטייה...
כתונת תשבץ מכסה את חלקו העליון של הגוף, הגב, החזה והזרועות, וכן הרגלים שאין המכנסיים מכסים אותן, היא מלבישה איפוא את טבעו האנימאלי (בעל חי) של האדם, (התחושה והרצון, הפעילות והתנועה), בתכונה של טהרה ההולמת את תעודתו כיציר נברא, וטהרה זו מצוינת במיוחד על ידי תשבץ, בשלילה והרחקה של כל דבר בלתי טהור וזר, כמשבצת העשויה לקבל אבן חן בלבד. הכוחות הבאים לידי ביטוי באיברים האלה מקבלים בכך את התפקיד להציע את עצמם ככלים המשמשים לדבר נעלה יותר...
אבנט, אין אנו יודעים את המובן המיוחד של מלה זו ואת סוג החגורה שהיא מציינת... החגורה ולבישתה מציינות בכל מקום מצב של כוננות עובר לעשיה. הוא עשוי מארבע חמרים, תכלת ארגמן ותולעת שני שזורים על בד לבן של שש... לסמל חיי עשיה בכל התחומים על יסוד טהרה מוסרית וחדורים רוח אלוקית...
המעיל מכסה את כל הגוף בצבע ברית ה'. המעיל מעלה את כל נפש האדם, ללא שיור, אל מדרגת מילוי חובתה, וזאת לאחר שטוהרה מכל דבר בלתי טהור (מכנסים), קיבלה את דבר התורה (כתונת), ונאזרה לקראת עבודת המעשים (אבנט)... בשוליו היו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני בלי שש, הם מסמלים שפעת זרע (גרעיני הרמון) של חיים הקשורים בברית עם ה'. מקום קביעת הרימונים בשולי המעיל, כשפניהם כלפי מטה, גם לו משמעות סמלית: לא למען השמים אלא למען הארץ יניבו הזרעים את פירות הקדושה האלוקית, עבודת ה' שבקיום המצוות, שכל נפש האדם תתקדש בה על ידי קבלת התורה מן המקדש, תזרע בארץ שיפעת זרע של חיים הקשורים בברית עם ה'... על ידי הפעמונים "ונשמע קולו", לא כיחיד ולא למען עצמו יגש הכהן הגדול לפני ה', אלא כבא כוח כלל הציבור ובשביל כלל הציבור... (שם מ, וראה שם עוד באורך)
ילבש על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו (זבחים י"ט א'). משמעות בגדי הכהונה איננה כלפי חוץ, למראית עיני אחרים, אלא כלפי פנים לתודעת הכהן עצמו, עם לובשו את מדו יעטה טהרת קודש... (ויקרא ו ג)
כתונת בד קדש - בדרך כלל משמש הכהן הגדול בבגדי זהב, סמל לחיים הרוחניים המעודנים של ישראל, ביום הכפורים בקרבו אל קדש הקדשים לובש הכהן הגדול בגדי לבן, סמל הטהרה. מכנסים - טהרת החושניות, כתונת - טהרת הרצון, ואף האבנט, המדרגה הרצונית התחתונה גם היא שונה משל אבנט הדיוט. (ויקרא טז ד)
משמעות מיוחדת יש לבגדי לבן של כהן גדול ביום הכיפורים:
מביא
הרב חיים זילבר שליט"א, בשם הרבי מליובאוויטש זצ"ל:
בתחילת פרשתנו (מצורע יד, ד) נאמר "כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף".
מפרש רש"י: "מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ, שיש בהם זהב, לפי שאין קטגור נעשה סניגור, אלא בארבעה ככהן הדיוט, וכולן של בוץ".
מדברי רש"י נמצאנו למדין:
א) שבגדי הלבן של הכהן גדול ביוהכ"פ הם אותם בגדי כהונה של כהן הדיוט.
ב) שבגדי לבן ביוהכ"פ הם רק לעבודות הנעשות בפנים (בקודש הקדשים), ולא לאלה שבחוץ.
לאידך, הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (ריש פ"ח) כותב: "בגדי כהונה שלשה מינים: בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב ובגדי לבן", ובהלכות עבודת יום הכפורים (רפ"ב) כתב: "עבודות המיוחדות ליום זה – בבגדי לבן".
כלומר, שלדעת הרמב"ם:
א) בגדי הלבן של הכהן גדול ביוהכ"פ הם מערכת בגדים נפרדת ולא בגדי הכהונה של כהן הדיוט.
ב) בגדי הלבן מיועדים לכל העבודות המיוחדות ליוהכ"פ, ואינם קשורים דווקא עם עבודות הנעשות בפנים (בקודש הקדשים)*.
מבאר הרבי, שיש הבדל מהותי בטעם בגדי הלבן בין רש"י להרמב"ם:
לדעת רש"י – אין ענין חיובי ללבוש בגדי לבן ביוהכ"פ, כי אם שלילת בגדי זהב בפנים, מהטעם ש"אין קטגור נעשה סנגור"**. ולכן רק מסיר הכה"ג את בגדי הזהב כשנכנס לפנים ונשאר עם בגדי לבן ככהן הדיוט.
לאידך, לדעת הרמב"ם – יש מצווה מיוחדת שעבודת יום זה תהיה בבגדי לבן, ולכן הם בגדים מיוחדים )סוג שלישי של בגדים) ולכן חיוב זה כולל את כל "העבודות המיוחדות" ליוהכ"פ ואינו רק על דרך השלילה (ש"אין קטגור וכו')
ההוראה בעבודת ה' מפירוש רש"י זה:
כאשר יהודי רוצה לפעול על עצמו ועל הזולת "לפני ה' תטהרו" – עליו להכנס "לפני ולפנים" – לחדור לפנימיות נפשו.
ולצורך זה נדרש קודם כל לפשוט מעצמו את "בגדי הזהב"; כל זמן שהוא מרגיש את ה"לכבוד ולתפארת" שלו – הוא לא יוכל להכנס לפנים, לפנימיות הכוונה.
דווקא כשהוא מרגיש את עצמו ככהן הדיוט – בבגדי לבן דווקא – שמאיר אצלו עניין הפשיטות – אז הוא נעשה ראוי לפעול כפרה וטהרה על עצמו וגם על השני, עד ש"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל".
בהינתן תפקידם החשוב של בגדי הכהונה, נביא את דברי הראשל"צ הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א, על חשיבות אופן הכנתם:
" ומאחר וכל אחד מן הבגדים יש בו תיקון נפלא לעוונות בני ישראל ולחטאתם, ע"כ ודאי צריכים העושים בגדים אלו, להיות חכמי לב, ואשר מילאם ה' ברוח חכמה. וצריכים להכין לבם ולחשוב מחשבות הראויות, ולקדש עצמם בקדושה עליונה כדי שיהיה כוח רוחני בבגדים לפעול פעולתם. וכשלובש הכהן בגדים אלו ילבשם בכונה הראויה, אז מצטרפת מחשבתו הטובה, עם המחשבה שבה נוצר ונעשה בגד זה, ואז משיגים את הכפרה המיוחדת לאותו בגד, ונסלח לכל עדת בני ישראל. "